366-99 תפקיד העת החדשה בשינוי התנאים והעמדת הגזענות בהקשרה הנכון: שיטה לבלימת תהליכי הומניזציה

366 מלים נוספות על ההיסטוריה המפותלת של העת החדשה, שמבחינות רבות ומכריעות היא חדשה והיא ללא תקדים (אחד המקרים הבודדים שהביטוי הנדוש הזה ממש מדוייק), ומבחינות אחרות היא המשך חלק מהאנושיות באמצעים אחרים. כולל גזענות אבל לא רק ובעיקר לא.

באיזה אופן העת החדשה היא חידוש חסר תקדים? ביצירת התנאים המאפשרים לרוב בני האדם לוותר על הנטייה לאלימות.

כזכור, התייחסות לאבני היסוד לדיון, כל דיון בהיסטוריה אנושית, היא תנאי שאין-בלתו לכל דיון בהיסטוריה אנושית.

אבני היסוד הן אלו: האדם כיצור ביולוגי שואף להתקיים ולהתרבות, ולשם כך הוא מסוגל לנקוט ואכן נוקט לחליפין, לשיעורין, תלוי-תנאים וכפוף למסתורין, גם בשיתוף פעולה (עם או בלי כוונה, מה שהופך את שיתוף הפעולה לכותרת לאפשרויות רבות), גם בתחרות (עם או בלי חוקים מוסכמים מה שהופך את המושג 'תחרות' לכותרת לאפשרויות רבות), וגם באלימות (ספורדית, מאורגנת, מבוססת כוח שריר או מבוססת כוח כימי ומכאן שיכולות הנזק של הפעילות הזו שונות למדי).

ובכן, השאיפה לקיום עומדת ביסוד הכלכלה והשאיפה להתרבות אחראית על היצר המיני.

מהבחינה הכלכלית העת החדשה היא מהפכנית וחסרת תקדים, כי באזורים המתועשים של העולם, שבאופן תיאורטי יכולים היו מזמן להקיף את האנושות כולה, הקיום האנושי 'נטו' מובטח כבר מזמן, ובשפע. בעולם בו משמידים עודפי מזון כדי לשמור על רמת מחירים אין צורך להוכיח את הטענה הזו.

מהבחינה המינית העת החדשה היא מהפכנית וחסרת תקדים, כי בתקופה זו האנושות הצליחה לנתק את הקשר בין מין לבין ריבוי. מכאן התפתחה הפעילות המינית כעניין בפני עצמו, ומכאן לקבלת להטביזם, א-מיניות וכיו"ב. באשר לריבוי, הוא הפסיק להיות ציווי עליון והפך לנושא הנתון לשיקול דעת רגשי-רציונלי אוטונומי (כי עד לעת החדשה, ילדים היו  גם כוח עבודה זול וגם ביטוח פנסיוני).

אלו התנאים שנוצרו בעת החדשה. החדשות הטובות כאמור הן שבני אדם יכולים לאמץ – ורבים מהם אכן אימצו – את שיתוף הפעולה על רמותיו השונות. בנוסף, הם הצליחו לקבוע כללים לתחרות, והגם שכללים אלו מופרים חדשות לבקרים, עצם המודעות להפרתם מוכיחה את ההסכמה על הצורך בקיומם. ועל פי הנוסחה ההיסטורית המוצעת, ככל שיש יותר שיתוף פעולה ותחרות, יש פחות אלימות.

ולצד האפל של הירח: אנשים שראו בכל ההתפתחויות הללו חדשות רעות כי הן בישרו את ירידת מעמדם, הלכו ופיתחו שיטות חדשות למניפולציה ולערעור תהליך ההומניזציה של האנושות: גזענות, אנטישמיות, לאומנות, פוסט-מודרניזם.

המשותף לאלו הוא ביצירת מיתוס-פסיבדו מדעי שמטרתו פגיעה בתהליך הריפוי האנושי מאלפי שנות ניצול, עבדות ואלימות.