366-60 על המלחמות הקטנות
366
מלים על 'המלחמות הקטנות' של ישראל, אלו הידועות בכינוי 'מלחמה לא סימטרית'.
הגדרתן
כאי-סימטריות נכונה מבחינה מבצעית-צבאית, מוטעית לחלוטין מנקודת המבט החשובה יותר:
המדינית.
הטענה לפיה
'מלחמה רגילה' נבדלת מ'מלחמה קטנה ולא סימטרית' בכך שאת הראשונה אפשר להכריע ואילו
את השנייה לא, איננה משכנעת מנקודת המבט החשובה: זו המדינית.
כי
מלחמת ששת הימים, המלחמה הכי סימטרית ורגילה לכאורה – קצרה וברורה בהכרעותיה – לא הביאה
לתוצאה מדינית ברורה. לעומת זאת, מלחמת לבנון השנייה, מלחמה לחלוטין לא סימטרית
שעד היום נתפסת בעיני רוב הציבור כ"כשלון", הביאה להישג מדיני מכובד למדי,
הגם שאיננו רשמי וסגור.
ואלו,
שוב, הסיבות לכך שאחרי 1967 לא הושגו הישגים מדיניים: לא מדובר במחדל וגם לא
בחדלות אישים אלא במאבק פוליטי בין כוחות מאוזנים למדי שלא איפשרו הכרעה ברורה.
וזה עוד לפני שדנים בתרומת הצד הערבי לעניין, וכמובן לתרומתם של גורמים בינלאומיים
בראשם המעצמות.
באותו
אופן, אך הפוך מבחינה עניינית, קל להסביר מדוע הנצחון המוגבל מאד במלחמת לבנון
השנייה (2006) הביא להישג מדיני סביר למדי:
ראשית,
לגבי האינטרס הישראלי בגבול הצפון אין מחלוקת של ממש בקרב מקבלי ההחלטות. במצב כזה
גם ניהול בינוני מבחינה מבצעית, לא פוגע יתר על המידה בהישגים המדיניים.
שנית,
גם האינטרס הלבנוני ברור למדי, הגם שהוא בנוי משרשרת ארוכה של פרדוקסים המאפיינים
את המדינה הזו שפעם, ממש מזמן, כינו אותה 'שוויץ של המזרח התיכון'. האינטרס
הלבנוני הוא למנוע מצב בו פעולה נמרצת מדי של צה"ל תחזיר את המדינה הזו לימי
הביניים. המשמעות המעשית היא ריסון עצמי מצידו של חיזבאללה, מבלי שהוא מוותר על
עמדת הכוח שלו.
שלישית,
הנסיגה החד צדדית של ישראל ב-2000 קיבלה משנה תוקף בהסכם של ישראל עם האו"ם
ב-2006 באשר למעמדו הבינלאומי של קו הגבול הרשמי, צעד המבטל את הלגיטימציה של חיזבאללה כמגן
השטחים הכבושים, זאת למרות 'טיעון שבעת הכפרים' הנשען על ויכוח ישן בהרבה שככל הנראה
לא מאד מעניין את המערכת האזורית והבינלאומית.
ההגיון
של מלחמת לבנון השנייה תקף במידה מסויימת – אבל רק עד גבול מסויים – למקרה של עזה. התוקף הוא במישור ההרתעתי ובמישור הגבול
המדיני. מהבחינה החשובה האחרת – יצירת מוטיבציה לריסון עצמי – אין שוויון בין
לבנון לבין עזה.
למרבה
הצער בעזה אין אוכלוסייה נוצרית מודרנית כפי שיש בביירות. מנקודת מבטם של
חמאסניקים לא מעטים, האיום להחזיר את עזה לימי הביניים נשמע דווקא כאפשרות טובה.
כמה
דברים על האפשרויות העומדות על הפרק, במאמר האחרון בסדרה זו, מחר.