366-112 חוק יסוד הדדיות חברתית כלכלית
366 מלים על נוסח אפשרי לחוק יסוד הדדיות-חברתית-כלכלית.
הנחות יסוד:
הכלכלה המודרנית מחוברתת ברמה של 100%. אין אדם המסוגל לחיות מחוץ
למערכת החברתית, והואיל וכל פרט הוא פעם פרט ופעם חלק מהחברה, הרי שהתלות המוחלטת
של כל פרט בחברה גוזרת אחריות מוחלטת של החברה לפרט.
הכלכלה המודרנית דורשת התמחות בלתי פוסקת, יזמות, יצירתיות ואחריות
ברמות חסרות תקדים מבחינה היסטורית. כל יחיד עשוי להנות מכל המצאה וכל טעות של כל
יחיד עלול להביא לחורבן גדול, מכאן שחלוקת העושר איננה יכולה להיות שוויונית באופן
מוחלט אלא כפופה למימד המקצועי-מתמחה-יזמי של הכלכלה המודרנית, בלעדיו אין ולא
תתכן עוגת עושר
אין שום דרך חד משמעית לקבוע מה היחס הנכון בין העקרון הראשון
הגוזר שוויון מוחלט, לבין העקרון השני הגוזר דיפרנציאליות מרובה.
דבר אחד ברור:
עקרון 'כוחות השוק' לא נוגע לשאלה הזו וכל קשר בינו לבינה הוא קשר
פוליטי-אינטרסנטי הממשיך את ההגיון הפיאודלי הטרום-מודרני, במסגרתו את חוקי החברה
קבעו החזקים ולא הצודקים.
חוק יסוד זה בא ליצור מסגרת לקביעת צדק יצרני-חלוקתי. הוא מחליף
פרקטיקה פוליטית בת כמאתיים שנה לפיה ייצור עושר וחלוקתו הם שני עולמות מנותקים,
הראשון 'מדעי' ואילו השני 'מוסרי-חברתי'.
על פי חוק יסוד זה צדק יצרני שאיננו כרוך בצדק חלוקתי איננו צדק,
ולהפך: צדק ומשפט בתחום החברתי-כלכלי חייב להבנות על שני היסודות הללו.
לשון החוק:
על מנת להבטיח ייצור עושר מתמיד ויציב, יש לקיים דיון ציבורי
רב-מימדי (פוליטי, אקדמי, תקשורתי, חינוכי, תרבותי) בשאלת מהות העושר והתנאים
ליצירתו.
דיון זה יתקיים באופן קבוע על פי כללים שיקבעו גם הם במסגרתו.
על מנת להבטיח חלוקת עושר הוגנת, יש לקבוע מפתח הבנוי על יחס בין עוגת
העושר ברגע נתון (למשל תל"ג 2019), לבין עלות ריאלית ברגע נתון של מרכיבי
חיים חיוניים (רשימת המינימום כוללת: חינוך, בריאות גוף ונפש מניעתית וטיפולית,
פנסיה, בטחון ציבורי, דיור, תשתיות).
מפתח זה יקבע על יסוד דיון ציבורי רב-מימדי כאמור לעיל, תוך השוואה
למדדים היסטוריים ובינלאומיים. מדובר ביחס ולא בנתון מוחלט.
פיקוח על החוק:
האחריות על קיום החוק היא על משרד ראש הממשלה כשלצידו עומדת רשות ציבורית
הכוללת אנשי מקצוע מכל התחומים הנזכרים.
פגיעה של פקיד ציבורי כלשהוא (למשל חשכ"ל או ראש אגף תקציבים,
או נבחר ציבור בתפקיד רשמי כמו שר וחבר-כנסת) בחוק זה, אם באמצעות הסתרת מידע ואם
באמצעות הפצת מידע חלקי היא עבירה פלילית שעונשה המינימלי הוא 20 שנות מאסר וביטול
כל הזכויות הסוציאליות שנצברו לעבריין.