366-50 על ישראליות ודיאלקטיקה
366 מלים על ישראליות ועל דיאלקטיקה.
מי זו 'דיאלקטיקה'? כמו חברת החשמל היא איתנו כל רגע, עד כדי כך שאנחנו לא שמים לב לקיומה.
היא איתנו כשאנו רוצים להיות מקובלים ומיוחדים גם יחד. היא איתנו כשאנו רוצים לתת אמון ולשמור על עצמנו גם יחד. היא איתנו כשאנו רוצים לחסוך ולהנות גם יחד.
הישראליות במשקפי הדיאלקטיקה היא עניין מרתק ומדאיג גם יחד. הנה לנו עוד דיאלקטיקה עוד לפני שהתחלנו בכלל. כי גם זו דיאלקטיקה. התחלנו אבל בעצם לא ממש.
הישראליות במשקפי הדיאלקטיקה היא קודם כל בידיעה שאנחנו הישראלים מיוחדים, תופסים מקום לא-פרופורציונלי בתשומת לב העולמית, ומצד שני בני אדם כמו כולם.
שנית, אין ספק שישראל היא חברה אידיאליסטית. כי בלי האידיאל (הציוני) היא לא היתה קמה ולא מתקיימת.
אבל ישראל איננה היחידה שאפשר לומר עליה שיש ברקע ובבסיס שלה אידיאלים. למעשה אפשר לומר את זה על כל מדינה, כי כל מדינה היא כלי המשרת אזרחים וכל האזרחים באשר הם יש להם תקוות ורעיונות או במלה אחת: אידיאלים.
אבל ברור שישראל היא מקרה מיוחד ובולט בעניין זה. דיאלקטיקה.
אז ישראל היא חברה אידיאליסטית. האם זה אומר שכל הישראלים
מודדים את חייהם על פי אידיאלים? ממש לא.
כידוע, לומר על מישהו שהוא אידיאליסט, נשמע כמו מחמאה. אבל מה אם האידיאלים שלו כוללים להטב"ופוביה או ערבופוביה?
מי מאיתנו לא שמע את הטיעון האידיאליסטי: 'נו, הוא שונא מהגרי-עבודה אבל לפחות יש לו אידיאלים לא כמו ההוא שהכל אצלו אינטרסים'.
אבל הדיאלקטיקה המאתגרת ביותר היא לא זו שבין 'אינטרסנטים' לבין 'אידיאליסטים של שנאה', אלא כמובן בין בעלי אידיאלים חיוביים שלמרבה הקושי, דומים אפילו במינוח שלהם.
על אידיאליזם בליבו 'שלום, שגשוג, צדק, אמת' כמעט כל הישראלים יחתמו. הדיאלקטיקה היא כפולה ומכופלת אבל: בתיעדוף ובתוכן.
התיעדוף הוא עניין פרטי: אני למשל כישראלי רואה באמת ובצדק ערכים גבוהים יותר מאשר שלום ושגשוג. למה? בהזדמנות אשמח להרחיב.
התוכן כמובן הוא עניין ציבורי: כי מה לעשות והתוכן של האמת, הצדק השגשוג והשלום, שונה למדי ביני לבין שותפי האזרחים, וזה עוד לפני שהשוונו את רשימת האידיאלים.
והנה לנו בעיית הבעיות של הישראליות: הנכונות לשתף פעולה ולהתפשר גם על רשימת האידיאלים וגם על התוכן שלה.
והנה לנו נוסחת הקסם לעתידה של ישראל. את הדיאלקטיקה חייבים להוציא מהארון. היא חיונית קודם כל לחשבון הנפש הפרטי של כל אחד מאיתנו.
חשבון הנפש הפרטי הזה, הוא הבסיס להמשך בניית מרחב ישראלי משותף.