366-45 על שואה וגבורה ולקח השואה
366 מלים על שואה וגבורה. אמנם חיים גורי,
הפלמחניק שלא שכח מה זה להיות יהודי, היהודי שלא שכח מה זה להיות ציוני, הציוני
שלא שכח מה זה להיות הומניסט, וההומניסט שלא שכח מזה להיות ציוני, כבר סיכם הכל
באחד הקטעים המופלאים ביותר שנכתבו על השואה, אבל החשבון אף פעם הרי לא תם, ולא
יתום. כי גם כאן כולם צודקים. גם שואה וגם גבורה, כי אלו חיי האדם.
וכה כתב גורי: "התנגד מי שהבריח כיכר לחם; התנגד מי שלימד בחשאי; התנגד מי
שכתב והפיץ עלון מחתרתי, שהזהיר וקרע אשליות; התנגד מי שהגניב ספר תורה; התנגד מי
שזייף תעודות 'אריות', שהעניקו חיים; התנגד מי שהבריח נרדפים מארץ לארץ; התנגד מי
שכתב את הקורות וטמן בחול; התנגד מי שהושיט עזרה לראוי לה ממנו; התנגד מי שאמר
מילים שקרבו את קצו; התנגד מי שקם בידיים ריקות על הורגיו; התנגד מי שקישר בין
הנצורים והבריח הוראות ומספר כלי נשק; התנגד מי ששרד התנגד מי שלחם עם נשק ביד
ברחובה של עיר, בהרים וביער; התנגד מי שהתקומם במחנות המוות; התנגד מי שמרד
בגטאות, בין קירות נופלים, במרד הנואש ביותר, שידע עם המורד מעודו".
מה עוד יש לומר? כמעט כלום,
חוץ מלהזכיר את הדילמות האיומות. כי לא פעם מי שקם בידיים ריקות על הורגיו, הביא לענישה קולקטיבית על כל סביבתו. כי לא פעם מי שהפיץ
את האמת שלו, שלל את התקווה-אשלייה ששימשה כוח למי שלא יכול היה להרשות לעצמו
מעשים של גבורה. כי מי שלחם ביער חייב היה לנטוש את יקיריו.
מרד נואש ללא ספק. ומה יש לנו ללמוד
ממנו, גם אם כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את כל התאריכים והתהליכים?
שאלת 'לקח השואה' מערערת ומרגיזה.
היא מרגיזה כי רבות מהתשובות עליה מבישות ומביישות את הניצולים ואת הזכרון. היא
מערערת כי אי אפשר להתעלם ממנה.
באחת ההרצאות הראשונות ששמעתי עוד
בחטיבת הביניים על ההיסטוריה של השואה, אמר המרצה דבר מדהים שנותר מאז בזכרוני.
עובדה. '5000 יהודים שרדו את השואה בברלין' הוא אמר לנו, והוסיף ש'לפי חישוב
מינימליסטי, לפחות 50,000 לא-יהודים ידעו עליהם'.
יהיו שיכנו את המסר הזה 'מבוא להכחשת
שואה' כי ניתן ללמוד ממנו ש'לא כל הגרמנים הם אותו הדבר'. מה שנכון כמובן, ובכל
זאת.
שאלת 'המסר' או 'הלקח' נותרת שוב, וכרגיל,
פתוחה.
ואולי זה כל מה שנותר לנו לעשות, אלו
שלא היו 'שם' ולעולם לא יבינו: להמשיך ולספר ולשאול ולא להבין.