366-41 שימור הידע וגיל כדור הארץ
366 על חשיבות שימור הידע. לא כולו כמובן, לא בכל מחיר, לא על חשבון דברים חשובים אחרים, כמו בכל דבר בחיים גם עניין זה נמדד בפרטים ובמינון ובמידתיות.
על השאלה מה גיל כדור הארץ יש כבר תשובה מקובלת בימינו: 4.6 מיליארד שנה, פלוס-מינוס.
מהעובדה הזו מתפצלות להן שתי דרכים מקבילות, שמן-מים, שיח חירשים: האחת המדקלמת את הנתון הזה מבלי להבין על מה הוא מבוסס, והשנייה הכופרת בו כי כידוע העולם נברא לפני ה'תש"פ שנים, כלומר 5780 שנה (ועוד חצי שנה בערך כי אנחנו כבר אחרי המימונה אפילו).
תרומתו של שימור הידע חיונית על מנת להבין את שני הנתונים הללו: גיל העולם על פי המסורת היהודית וגיל כדור הארץ על פי המדע.
במלים אחרות שימור הידע הוא תנאי לקיומו של דיאלוג ראוי לשמו.
ודיאלוג כזה הוא לא פחות מקריטי במציאות המשתדלת להיות דמוקרטית כלומר מושכלת מצד אחד ומכבדת כל אדם באשר הוא מצד שני.
על מנת להבין טוב מהיכן צץ הנתון 4.6 מיליארד שנה, כדאי לזכור כמה דברים שקדמו למתמטיקה (ספויילר: הרדיואקטיבית) עליה הוא מבוסס.
אנשים שהסתובבו באלפים למשל לפני 300 שנה כבר, נדהמו לגלות במרומי ההרים מאובנים של דגים.
אחרים שאלו את עצמם למה בכלל יש הרים ועמקים. סיפור המבול המקראי סיפק תשובה, אבל לא מספיק משכנעת. כך גם לא האמונה התמימה שברצון אלוהים לא רק מטאטא יורה אלא דגים יכולים להגיע לראשי ההרים.
במאה ה-18 החלה להתגבש אצל אנשים מתבוננים וחושבים המסקנה שכדור הארץ חייב להיות ותיק בהרבה מכמה אלפי השנים שהקציבה לו הכנסייה שנשענה על הגיון דומה לזה שהביא את היהודים לחישוב שלהם (על כך ב-366 אחר).
אבל הבעיה היתה איך לחשב?
כיוון אחד היה השוואה בין קצב התקררות התפוח האפוי בתנור לקצב התקררותו המשוערת של הכדור עליו אנו חיים. התוצאה היתה כמה מליונים.
כיוון אחר היה לחלק את מספר הקילומטרים של רבדי המשקע (120 ק"מ) לקצב היווצרות רובד כזה (1 ס"מ לשנה) והנה התוצאה: היתה 12 מליון שנים.
הכיוון הבא היה באמצעות חישוב רמת המליחות בים, על פי הגיון מתמטי דומה: קצב המלחת של המים. התוצאה הפעם היתה 100 מליון שנה.
נזכיר כי החישובים הללו היו חיוניים לשם הפרכת או אישוש התיאוריה של האבולוציה (1859), 'הנזקקת' למרחבי זמן עצומים כדי שיהיה בה ממש.
עם גילוי הרדיואקטיביות נפתרה התעלומה: הזמן הנדרש להפיכתו של יסוד אחד ליסוד אחר הוא הבסיס לחישוב המוכר: 4.6 מיליארד שנה.