366-17 הבעיה עם ברסימנטוב היא תפיסת עולמו ולא העובדה שהוא לא רופא
366
מלים על הויכוח מי צריך לנהל את משבר הקורונה, ולמה זה אין חשיבות לעובדה
שמנכ"ל משרד הבריאות איננו רופא.
לשם
שינוי, התשובות על שתי השאלות מיד בהתחלה, כדי לחסוך מאמץ מאלו שאין להם זמן ל-329
המלים הבאות.
אין
שום בעיה מבנית עם מי שמנהל את משבר הקורונה כרגע. אין צורך בממשלת חירום לאומית
בשביל זה ומי שממשיך להטיף במרץ ל'אחדות' בשל הקורונה, ממשיך לא להבין כיצד מתנהלת
הפוליטיקה בעולם האמיתי.
רמז: היא קשורה לערכים ולעמדות יסוד, אבל היא הרבה, הרבה
הרבה יותר, והיא תמיד היתה יותר, גם כשהיא עוד לא היתה דמוקרטית ומתוקשרת, מערכים
ועמדות יסוד. הלאה.
למה אין
כל חשיבות למקצועו של מנכ"ל משרד הבריאות? כי גם המקצוע 'רופא' הוא לא 'מקצוע'
במובן הנגזר מטיעון הסרק לפיו הואיל וכלכלן איננו רופא הוא איננו יכול לנהל את
משרד הבריאות. לא זו הבעיה עם המנכ"ל הנוכחי של משרד הבריאות.
ובאיזה
מובן 'רופא' איננו מקצוע? במובן הפשוט של תופעת ההתמחות המאפיינת את ימינו. כך,
כירורג מעולה יכול להיות רופא משפחה גרוע ולהפך. רופא עיניים מבין מעט מאד ברפואת
שיניים ולהפך. אפילו רופא נשים בסקנדינביה חייב ללמוד המון לפני שהוא פותח מרפאת
נשים בניגריה.
באותו
אופן טייס ריסוס איננו טייס ניסוי למרות ששניהם טייסים, אבל חשוב להדגיש גם את
ההפך: שטייס ריסוס יכול להשתלט על מערכת הבעיות והשיקולים הנובעים ממשבר הקורונה,
וכך יכול גם ראש ממשלה המאוהב בעצמו, נאשם בפלילים ועושה הכל כדי להמנע ממימוש ההליך
המשפטי נגדו.
הנה זה
בקיצור: גם ביבי, כמו כל אדם חכם אחר, מסוגל לנהל את משבר הקורונה.
ואחרי
ששמנו את כל הטיעונים המופרכים בבידוד, נותר לעיין בבעיה החשובה באמת: המנכ"ל
הנוכחי של משרד הבריאות לא ראוי לשמש בתפקידו רק ואך ורק כי תפיסת עולמו מנוגדת
בתכלית הניגוד לתפיסת העולם הדרושה לניהול רפואה ציבורית.
מנכ"ל
משרד הבריאות, כמו רוב אנשי משרד האוצר, אוחזים בגישה כלכלית לפיה 'היעילות' היא
מבחן מבחני המבחנים. זו 'היעילות' שהביאה את איטליה לאן שהיא נמצאת, ואותה
'יעילות' היא זו העומדת במדיניות ההרעבה השיטתית של כל השירותים הציבוריים בישראל,
כולל כמובן מערכת הבריאות.
תגידו
שגם לביבי אותה תפיסת עולם? נכון מאד. עוד סיבה שחשוב שהוא יפנה את מקומו.
ועל
השאלה האם גנץ תופס אחרת את השירותים הציבוריים, קשה לענות. אבל אם לשפוט עפ"י
חבר מפלגתו מחשיך-גפרור, יש מקום לדאגה. ארוכה הדרך לשינוי תפיסת העולם הציבורית,
אף פעם לא מאוחר להתחיל.