366-94 מדוע חינוך לאינדיבידואליזם חייב להיות חינוך חברתי-פוליטי

366 מלים נוספות על 'הכנה לחיים'. נזכיר את הבעיה שעלתה בסוף הפרק הקודם שם נטען שחיים בספרטה לפני 2500 שנה שונים אפילו מחיים בצפון-קוריאה מחר בבוקר ולכן הכנת הדור-הבא לחיים היא עניין תלוי הקשר.

במקרה של צפון-קוריאה ההקשר הוא טכנולוגי-מתועש-טכנוקרטי-טוטליטרי-אלים בפועל או בכוח. במקרה של ספרטה כל המרכיבים הללו פשוט לא קיימים.

עם כל הרצון להתמוגג מצרות של אחרים, נכון יותר לחזור למציאות טכנולוגית-מתועשת בעלת פוטנציאל טוטליטרי המקיימת מונופול על אלימות ולכן האלימות היא כמעט תמיד בכוח ולא בפועל ולמעשה כמעט ולא מורגשת. כמו בישראל למשל.

כיצד נראית 'הכנה לחיים' בחברות כאלו? לכאורה הכל פשוט: הואיל וחברות כאלו מבוססות על 'חופש המצפון', ובהנתן התפיסה המודרנית המתייחסת לילד כאל ישות עצמאית בעלת זכויות העומדת 'אפילו' מעל אלו של הוריו במקרה שהם עוברים עבירות מהותיות כנגד הערכים ההומניסטים הגבוהים ביותר – הזכות לחיים ולכבוד ולחיים של כבוד, שלמות ועצמאות הגוף וריבונות הפרט על גופו מצפונו ורכושו – הרי שהמסקנה היא אחת ויחידה: הכנה לחיים במקומות כמו ישראל פירושה להתערב כמה שפחות, להציע כמה שיותר, ובמלה אחת: לאפשר.

כפתור ופרח להוציא שני עניינים שמקלקלים את המסיבה, ושלכן יש נטייה רווחת ומעמיקה להתעלם מהם עד כמה שאפשר, כי כידוע עובדות חשובות תמיד מפריעות למסיבות ותמיד מקלקלות סיפורים טובים.

ומדובר בשני עניינים שהם עובדות חשובות (כי יש דברים חשובים שאינם עובדות – כמו ערך השוויון – ויש דברים עובדתיים שאין להם שום חשיבות – כמו למשל אורכו של זבוב): היותו של האדם יצור חברתי ומצבו המחוברת באופן מוחלט.

שהאדם יצור חברתי הוא עניין מובן מאליו. חשיבותו לעניין החינוך ברורה: גם אם אני רוצה לאפשר הכל לאיש העתיד, לדרוש ממנו כלום, להכיל את כל כולו, לצמצם עצמי לפסיק-אפס-קצהו של  Afshar (פסיליטייטור), הנה  ליד הילד היחיד והמיוחד יש עוד אחד יחיד ומיוחד ועוד אחד ומה לעשות ולכל אחד יש זכות להיות יחיד ומיוחד ומכאן שאין ברירה אלא לקבוע כללים מוסכמים (חברתיים-פוליטיים!!) הבאים על חשבונו הפרטי של כל אחד.

באשר למצבו המחוברת באופן מוחלט של כל אדם בימינו, חפשו תרגיל החפץ המוכיח זאת באופן בלתי ניתן לערעור.

משמעות הדבר פשוטה בתכלית: גם אם כל אחד יחיד ומיוחד, אפילו לפני שהוא מקבל את התקלה של כללים חברתיים, הנה מסתבר שללא הכלל-הלא-קיים-עקרונית-כביכול, הוא עצמו לא-קיים.

ואם מטרת החינוך הוא שגשוגו של כל יחיד-ומיוחד, במציאות ימינו השגשוג הזה תלוי קודם כל בציבור. חינוך לאינדיבידואליזם אם כך פירושו קודם כל חינוך חברתי ופוליטי.