366-92 על החינוך - ראשון בסדרה: לא הכל חינוך ומלכתחילה חינוך הומניסטי תקוע בפרדוקס בלתי פתיר
366
מלים על חינוך, עניין שיש לקוות שיעסיק את ה-366 הקרובים וקרובי הקרובים כי זה
נושא ענק וחסר פתרון. אי אפשר בלי וקשה להבין מה עושים עם.
אתחיל
דווקא בכלכלה, ליתר דיוק כלכלנית. אסתר אלכסנדר השכוחה לטוב, שהתעקשה לומר (מנקודת
מבט סופר-הומניסטית סוציאלדמוקרטית ופרוגרסיבית, לא במובן החולני שקיבל המושג הזה
בימינו אלא במובנו המקורי) שלא הכל זה חינוך, וכי פערים חברתיים אפשר לסגור
במהירות באמצעות צעדים מאקרו כלכליים.
ואמשיך
עם איש תרבות זכור לטוב, ס.יזהר שמו, שקבל על כך שכל בעיה שמעסיקה ומדאיגה חברה
מסויימת, ישר נזרקת לפתחו של החינוך. והרי לא הכל זה חינוך ולא כל דבר מערכת החינוך
מסוגלת להתמודד עמו קל וחומר לפתור.
ואחרי
שהורדנו ציפיות – לא לפני ששוב הזכרנו שהאדם, כל אדם, הוא 60% מים ושמלאכים וחברות
מופת קיימים רק אצל מטיפים המתפרנסים מלהטיף לחברת מופת – נצביע על פרדוקס פרדוקסי
הפרדוקסים המאפיין את המעשה החינוכי, זה שזכה כבר מזמן לניסוח מופלא על ידי
חז"לינו: 'חנוך לנער על פי דרכו'.
בראבו
חז"ל, אין עליכם. יש רק שתי בעיות קטנות.
האחת -
נער איננו חי לבד בעולם. לידו יש עוד נערים (ונערות) שגדלים בחברה ומעוצבים על ידה
ואחר כך מעצבים אותה.
השנייה
- מה זה 'עפ"י דרכו'. האם הדרך ידועה מראש? האם 'דרכו' במובן יכולותיו? המולדות?
הנרכשות? אלו שחכמי המאה ה-18 אמרו עליהן שהן ברות-שיפור, או אלו שחכמי המאה ה-21
קוברים באמצעות תעשיית הדיסלקציות, המאפשרת פטור מהתמודדות תמורת 3000 ש"ח
דמי אבחון.
חברו את
שתי הקושיות הללו וקיבלתם בראכ (מבטאים BROCH, זה ביידיש וזה דומה למלה BROKE
באינגליזית שהיא כידוע ענף של הגרמאנית כמו הגרמנית עצמה).
ומה
הוא הבראכ? איפה השבר? בדיוק. המחנך ההומניסט, זה שגדל במחלקה ללימודי חינוך להכלה
פינת חחק ודמוקרטיה, מבין שהדרך הנכונה היא להרפות מהדרך ולהתרכז בנער(ה). כי
'דרך' זו כמובן 'אינדוקטרינציה' ו'הגמוניה' ו'שליטה' ומי-שמך וכל הפרטיטורה
והרפרטואריה.
'הוא
כבר ימצא את דרכו בחיים, העיקר לתת לו תחושה של הצלחה'.
בינגו. הצלחה? ביחס למה?
החיים? ביחס למי?
כי מה
לעשות, 'כל אחד יחיד ומיוחד' מספרים לנו המחנכים ההומניסטים החרדים מהאפשרות
שהדיסלקט האומלל יאלץ להתמודד עם קושי מתסכל, אבל כל אחד מהיחידים והמיוחדים הוא
שכן של עוד כמה עשרות, מאות, אלפים, מאות אלפים ועשרות מליונים של יחידים ומיוחדים
כמוהו, דבר המחייב את המחנך הדואג 'להכין את הילד לחיים', כלומר לחברה, כלומר
להצליח בה.
ומה זו
'הצלחה'? ואיך מכינים אליה? המשך יבוא.