366-88 מיתוסי בריאת העולם ותפיסת שוויון ערך החיים
366
מלים על איך אפשר לדון בסיפור הקדוש ביותר – סיפור בריאת העולם – ולהשאר יהודי
מאמין.
'מאמין'
כאמור, למי שלא קרא את ה-366 הקודם או שכח או לא הבין, הוא תיאור של כל אדם באשר
הוא אדם.
ההבדל בין 'מאמין' למשנהו הוא בתוכן האמונה. ולא, לאו דווקא ובדרך כלל
ההבדלים החשובים אינם בין 'מאמינים באלוהים' לבין 'מאמינים באדם', כי אלו ואלו גם
הם כותרת המאפשרת תכנים רבים.
היטלר
למשל האמין באדם העליון והפנדמנטליזם האסלאמי מאמין באלוהים נוקם רודף 'כופרים',
ולהפך: הרצל למשל האמין בשוויון ערך האדם ויש מספיק רבנים שההומניזם שלהם נשען על
תיאולוגיה קפדנית.
במלים
אחרות, ההבדל בין האמונות מסתכם בשאלת היחס לערך החיים, עניין עליו עמדנו ב-366 מספר
86: הנטייה הרווחת אצל כמעט כל בני האדם להמשיך ולחיות כמעט בכל מחיר.
המשותף
להיטלר ולנסאראללה הוא המידרג שהם עושים לערך החיים. המשותף לגנדי ולאמא תרזה הוא
השוויון שהם מייחסים לערך החיים.
סיפור
בריאת העולם העברי-מקראי-יהודי-בראשיתי, מספר על החלטה של ישות כל יכולה לברוא
עולם ברגע מסויים, ולכלול בו יצורים למיניהם, ביניהם אדם – כל אדם, זכר ונקבה - שצלם
אלוהים שבו הופך אותו לשותף למעשה שימור וטיפוח הבריאה: 'לעובדה ולשומרה' מבלי שזה
סותר בהכרח את חובתו 'לכבוש ולרדות' בכל השאר.
גם לוח
השנה העברי מחזק את המסר האוניברסלי הזה: כי בניגוד ללוח הנוצרי הפותח בלידת ישוע,
או ללוח השנה המוסלמי הפותח ברגע שהנביא נהיה לנביא, הנה הלוח העברי פותח בבריאת
העולם. לא באברהם ולא במשה ולא ברבי נחמן מאומן.
ומה אומרת
ההיסטוריה על מיתוס הבריאה של ספר בראשית? שהדרך הנכונה להבינו היא להתייחס אליו
כאל יצירה אנושית שהתגבשה בזמן ובמקום ובהקשר ועל פי ערכים ולטובת צרכים מסויימים.
השוואת
מרכיבים במיתוס של ספר בראשית ליצירות דומות אחרות מאותה התקופה ומאותו האזור,
מעלה את הדמיון בין הדמיונות האנושיים של אזור שמאפייניו הם אור וחושך, מים ויובש,
חיים ומוות, חום וקור, שפע ורעב, חוזק וחולשה, גבר ואשה.
אלא שבניגוד
למיתולוגיות המסופוטמיות למשל, שאת הניגודים הללו הציגו כמהות החיים, כעניין שאין לו
התחלה וסוף, ולכן שום הגיון אלא מאבק אינסופי הנמשך כמו טלנובלה מנצח לנצח, הנה
המיתוס הבראשיתי הציע סדר והגיון המוביל למסקנה הפוכה.
המוסר
המסופוטמי הוא מאבק חסר תכלית: פעם החום, פעם הקור, פעם הגשם, פעם הבצורת, פעם
המלך הזה פעם יריבו.
המוסר
המקראי מהופך בתכלית פשוטו כמשמעו: 'וירא אלוהים כי טוב'. הטוב הוא התכלית.
'חילוני'? 'דתי'? מה בדיוק ההבדל?