366-87 על קדושה ואמונה כיצירה אנושית
366
מלים על האפשרות לשיח מתקדם בנושאי קדושה ואמונה וכתבי קודש.
איפה הבעיה?
בשיח הנוכחי כל דיבור על יצירה כמו התנך וכן הלאה, יוצא מנקודת הנחה שמדובר ב'כתבי
קודש' שעצם הדיבור עליהם מחייב 'אמונה דתית'.
מדובר
בנטייה רווחת, שאמנם הולכת ונשחקת אבל היא עדיין עוצמתית, דומיננטית ומתבססת על
בטחון עצמי לפיו חובת ההוכחה היא על 'הצד השני'.
נבהיר
כי ב'צד השני' לא מדובר בהכרח באתאיסטים או בסתם חילוניים, אלא בכל מי שמתעקש
לטעון למשל שהתיאור 'שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון' הוא ביטוי ספרותי ולא תיאור
מצב 'שהיה', או שהחישוב לפיו אנו נמצאים עתה בשנת תר"פ אינו מעיד על כך
שהעולם אכן נברא לפני 5780 שנה.
בקיצור,
הבעיה קיימת כל עוד רווחת המוסכמה – המקובלת, אגב, כמה מתסכל, על די הרבה חילוניים
בהגדרתם העצמית – ש'אמונה' היא כרטיס כניסה לדיון בעולמות התוכן הללו.
אל כל
מול המערכת הלכאורה-הרמטית הזו, יש להציב שתי טענות יסודיות: האחת מפקיעה את מושג
'האמונה' מ'הצד הראשון', ואילו השנייה מפקיעה את עולם התוכן 'הקדוש' ממעמדו
החוץ-היסטורי.
'אמונה'
היא מצב צבירה אנושי. אינני מתיימר לדעת מה עובר בנפשו או בראשו של חתול, סוס או
דולפין, ואם מישהו יטען בפני שגם לבעלי חיים מפותחים יש נטייה להאמין, לקוות וכן
הלאה, זה רק יחזק את הטיעון שלי.
כך או
אחרת, 'אמונה' היא מרכיב מהותי אצל ההומו-סאפיינס, שלוחה ראשית של הצמא שלו, של כל
אחד מאיתנו, למשמעות. 'אמונה' איננה תוכן כמובן, אלא נטיית לב. היטלר כידוע האמין
ב'רייך בן אלף השנים', סטאלין 'בעולם המחר', ועומר מואב להבדיל מאמין ב'שוק חופשי'.
אני
לעומת זאת כמו טשרניחובסקי 'מאמין באדם' למרות שבדיוק כמו במקרה של עומר מואב,
היטלר וסטאלין, גם לטשרניחובסקי (או לי) היה ברור שיש מספיק עובדות הסותרות את
האמונה של כל אחד מאיתנו.
אין זה
משנה כלל. אדרבא, זו מהות האמונה, ומבחינה זו הצירוף 'אמונה באלוהים' לא מעלה ולא
מוריד, כי בדיוק כמו בחמשת המקרים הנזכרים, גם 'אמונה באלוהים' היא כותרת ולא
תוכן.
כידוע, יש
'המאמינים באלוהים' שמצילים חיים, ויש 'מאמינים באלוהים' הרוצחים המונים. אלו ואלו
דברי אלוהים חיים (או מתים).
באשר ל'קדושתם' של כתבי
'הקודש': אין ולא יכול להיות ספק שאנשים בעבר ייחסו 'קדושה' ליצירות כאלו ואחרות
וכך גם היום.
אבל לא אמורה להיות סתירה
בין עובדה זו לבין התיקון: האפשרות לדון בכתבי 'הקודש' באופן היסטורי, כלומר
כיצירות אנושיות הקשורות בזמן, במקום, בהקשר, בערך ובצורך.
דוגמאות ב-366 הבא.