366-109 מדוע אי-מילוי מלים בתוכן פוגע בהשגת היעד אליו הן מכוונות
366
מלים נוספות על חוסר האחריות שבשימוש במלות באז שלכאורה אומרות הכל כשבעצם במקרה
הטוב הן לא אומרות כלום, ובמקרה הרע הן מחזקות את הכוחות שכנגדם הן מכריזות מלחמה.
מלים
כמו 'חברתיות', 'גזענות', 'שלום' ועוד.
'חברתיות'
היא מלה שלא אומרת כלום כי אין אדם שלא מעצב את החברה מעצם היותו, וברור שאדם בעל
כוח גדול יותר – חשכ"ל, ראה"מ ויוע"מ – מעצב חברה באופן מקיף יותר.
השאלה
היא לא 'האם' אדם מעצב את החברה אלא איך. הואיל וכולנו 'לובי חברתי' אין למושג הזה
שום מובן.
וכיצד
הוא מזיק? אם האוחזים בו מתייחסים אליו כאל מובן מאליו, ולא טורחים לחבר לו תכנית
פעולה ורשימת יעדים, האמורים להפוך סיסמא כמו 'חברה צודקת' לגופי מעשים.
ומדוע
מדובר בנזק? כי הכוחות כנגדם עומדים אלו המעוניינים ב'חברה צודקת' מצדיקים גם הם
את הצעדים שלהם במונחים של 'צדק' (כשהיה שר אוצר, אמר נתניהו על עצמו שהוא 'שר
האוצר החברתי ביותר שהיה אי פעם'. אמירתו זיכתה אותו כמובן בבוז עמוק מצידם של
הנאורים יודעי הכל, שכרגיל הקפידו לא לעשות מאמץ להבין את ההבדל בין סיסמאות
לתכניות, ובין תכניות למעשים. איך זה המשיך, כולם יודעים).
המקרה
של 'גזענות' חמור פי כמה. כמה קל לטעון ש'כולנו גזענים' או 'בכולנו יושב היטלר
קטן'. זה הופך אותנו לצנועים, וצניעות היא ערך נעלה כידוע, ומי מאיתנו לא רוצה להרגיש
עליונות מוסרית.
אבל זו
עצלנות מחשבתית מהסוג הנקלה ביותר, כי השימוש הסתמי במלה 'גזענות' מזיק פעמיים:
להבנת העבר (היטלר ושות') ולהבנת ההווה (בו הגזענות במובן ההיסטורי – היטלר ושות' –
כמעט ולא קיימת והיכן שהיא קיימת היא זניחה לחלוטין מכל בחינה חשובה).
וכשלא
מבינים את העבר ואת ההווה, אי אפשר לחשוב ברצינות על העתיד. ולכן עצלנות מחשבתית
המולידה את ההבל לפיו כולנו גזענים וכולנו היטלרים קטנים בפוטנציה, מחזקת את
הכוחות השמרנים שרואים שמולם עומדים אנשים שיותר חשוב להם להרגיש עליונות מוסרית
מאשר לתאר את המציאות בדרך לתיקונה.
הנה
החלופה הרעיונית האפשרית הכרוכה במושג 'גזענות'. מה שיש אצל כל אדם – למעשה אצל כל
בעל חיים מפותח – הוא קרבה לקרובים וחשדנות לחדשים. זוהי לא 'גזענות' אלא אסטרטגיה
טבעית הנובעת מצורך ההישרדות.
מדובר
ברגש שאחראי גם לחיוב (אהבה אלטרואיסטית לקרוב) וגם לשלילה (חשדנות עד כדי עוינות
כלפי הזר).
גינוי
הרגש הזה בשם הומניזם-פרוגרסיבי כביכול, הוא גינוי רגרסיבי-ריאקציוני של האדם בשמו
יוצאים בעלי הגישה הזו למאבק שמעצם תיאורו ככזה הוא במקרה הטוב מגוחך, במקרה הרע
והשכיח – מזיק.