366-105 מדוע אי אפשר לחזות עתידות ומה כן אפשר לעשות עם הבנה היסטורית: הדפוס כמשל
366
על חוזי תחזיות ומדוע ההיסטוריה איננה יכולה לשמש ככדור בדולח אלא יותר כמקור
להשראה למאמץ לתיקון עולם וגם זה בקושי.
סיפור
קטן: לפני כ-30 שנה נשלחתי להביא מנגל מהמחסן. 'הוא עטוף בעיתון' אמרו לי, 'תיכף
תמצא אל תדאג'. לא דאגתי, ואכן מצאתי אבל אובססיית הקריאה שלי הביאה אותי לפתוח את
העיתון דווקא.
'תם
העידן הגוטנברגי' זעקה שם כותרת. העיתון מ-1972.
'תם
העידן הגוטנברגי'. למה חזו החוזים את התחזית הזו? אולי כי הם קראו את 'הלם העתיד'
בו הסביר טופלר שבתחילת שנות ה-50' אחוז עובדי הצווארון הלבן בארה"ב עבר את
אחוז עובדי הצווארון הכחול, ומאז נוצרת 'תעשיית-מידע' שתייתר לא 'רק' את החקלאות
והתעשייה אלא את כל המערכת המתועשת, כולל כמובן הנייר המודפס, הידע הצבור בין
כריכות ספרים וכן הלאה.
'תם העידן
הגוטנברגי'. בדיוק. כמה חבל שההיסטוריה לא מתפתחת על פי נבואות פשטניות.
האם
אין מה ללמוד מההיסטוריה אם כך? בוודאי שכן, והרבה מאד. אבל לא באופן קווי
(לינארי) ובוודאי לא באופן פשטני.
המצאת הדפוס
ללא ספק הפכה את מקצוע הכתיבה התמה למיותר, בדיוק כפי שרכבות או מכוניות הפכו את
גידול הסוסים לתחביב יוקרתי.
אבל
דווקא מי שהבין את תרומת הדפוס לתמורות הטכנולוגיות, התרבותיות, החברתיות וכן
הלאה, אמור היה להבין שגם אם קל יותר להדפיס מאשר לכתוב מלה, הדפוס לכשעצמו רק מתרחב
באפשרויות ובוודאי לא נעלם.
אפשר לדמיין עולם ללא-נייר, ואולי עולם כזה יהיה מוצלח יותר מבחינות מסויימות.
אבל התבוננות במה שנקרא 'טבע האדם' מסבירה מדוע לא מעט אנשים ממשיכים להעדיף להחזיק
למשל ספר ולא קינדל, או להדפיס מסמך ולא 'רק' לשמור אותו.
עיון ב'טבע
האדם' במקביל להתבוננות בהמצאות שלו, הוא 'הנוסחה' הנכונה יותר ל'חיזוי עתידות',
כשלמעשה לא מדובר בחיזוי אלא בסימון אפשרויות.
כי
חיזוי פירושו חזרתיות מדוייקת כמו למשל במקרה של בישול אורז בהנתן שימוש באותם
מרכיבים (מנסיון של 20 שנה, כפול לפחות סיר אורז אחד בשבוע, כלומר במקרה הזה N=1000)
'טבע
האדם' איננו לא 'רע' ולא 'טוב' מנעוריו (ובהבגרותו ובזיקנתו) אלא גם וגם.
או כפי שהוסבר
כבר ב-366 אחרים, האדם מסוגל לשיתוף-פעולה, לתחרות ולאלימות בדרכו להקטין
אי-ודאויות ולהגדיל את יכולתו להתקיים ולהתרבות.
מה
שהופך אותו למהפכן-שמרן או לשמרן-מהפכן. המוכר הוא הבסיס ליצירת הלא-מוכר, הנוח-מספיק בדרך להיות נוח-קצת-יותר.
היה זה
ההיסטוריון-המהנדס או המהנדס-ההיסטוריון הנרי פטרוסקי שבספרו 'חפצים שימושיים'
הסביר כי לא 'הצורך הוא אבי ההמצאה' אלא 'אי-תפקודה המספק של המצאה קיימת'.
כמו הדפוס למשל. זהו הדפוס.