366-81 מלה אחת לא שווה אלף מלים
366 מלים על סיסמא ריקה ומזיקה הממשיכה לפגוע
באופן שיטתי מתמשך ועמוק בסיכוי לבנות תקשורת ראויה לשמה, לפיה 'תמונה אחת שווה
אלף מלים".
זוהי סיסמא ריקה לא במובן שהיא לא נכונה או שקרית, אלא במובן הטכני:
בתוך כלי ריק אפשר להכניס הרבה מאד סוגים של חומרים.
במלים אחרות, תמונה אחת שווה הרבה יותר מאלף מלים, או ליתר דיוק כל תמונה שווה הרבה מאד פעמים אלף מלים, כי התמונה, מעצם מהותה, סגורה במסגרת, והמסגרת לא פחות חשובה מהתמונה, ולמעשה חשובה פי כמה.
במלים אחרות, היחס בין התמונה למסגרת הוא כמו היחס בין הטקסט לקונטקסט. אבל גם אלו מלים בלבד. סוג של תמונה.
כי גם קונטקסט מופיע בצורה של טקסט שמצידו יודע ליצור קונטקסט וחוזר חלילה.
ובעניין התמונה, יש להבהיר עניין חשוב: אין צורך להפליג למחוזות הפוטו-שופ או 'אפילו' לחשש שיש לאנשים – ובצדק – מפני מניפולציות הנוצרות באמצעות ריטוש.
לצורך העניין נניח שכל תמונה באשר היא, מייצגת אמת מוחלטת. בתמונה מופיע צ'רצ'יל או בן-גוריון, ובתמונה מופיע צ'רצ'יל ולא כפיל של צ'רצ'יל ולא שחקן קולנוע המגלם את צ'רצ'יל, אלא ממש ממש צ'רצ'יל.
אילו אלף מלים שווה תמונה בה רואים את בן-גוריון למשל עומד על הראש למשל? אלף מלים המספרות על ייחודיותו, אלף אחרות המרמזות על פולחן האישיות שרקחו סביבו עם או בלי ידיעתו או רצונו, אלף אחרות על כוחה של החוכמה הרפואית של המזרח לחדור לתודעה של אנשי המערב.
ואפשר לחשוב על עוד אלף מלים ועוד אלף, כי כל אלף כאלו הן תשובה על שאלה שלא מופיעה בתמונה, אלא בראשו של המתבונן. ומכאן שאין שום הבדל עקרוני בין תמונה לבין מלה לבין שתיקה לבין יצירה כתובה בת 500 עמודים או 500 מלים, כי מה שחשוב הוא מה שואלים.
אכן כן, לתמונה בכלל ולתמונה טובה בפרט, יש כוח גדול ביצירת שאלות. אבל תמונה – כמו שאלה – היא רק שאלה, ועל שאלה אפשר להשיב רק באמצעות עובדות מהוקשרות היוצרות תמונה רחבה מהתמונה האחת, וחוזר חלילה.
לרעיונות האלו יש כוח פוטנציאלי רב גם ביחס למציאות הקיימת, העומדת בניגוד להנחה שהונחה לפני חמש פיסקאות: עולמנו מלא רמאים, מלא ריטושים, מלא פוטו-שופ.
אבל מכיוון שהסכמנו (אם הסכמנו) שגם תמונה אחת אמיתית לא שווה אלף מלים מבלי שקובעים מה השאלה, ממילא גם תמונה מזוייפת לא אמורה לבלבל אותנו כי מה שחשוב יותר מהתמונה, היא מה השאלה שאנו רוצים לברר לגבי מה שהיא מראה (או מסתירה או ממציאה).