366-78 על תקשורת בעולם מתוקן: מאמר ראשון בסדרה (המשך יבוא)
366 מלים על השאלה איך אמורה להראות תקשורת בעולם מתוקן.
מדוע בכלל יש צורך ב'מוסד' הזה? התשובה לכך נעוצה גם היא בהיסטוריה ובאנטומיה של החברה המודרנית.
החברה המודרנית היא חברת המונים-אנונימית-פוליטית, ומכאן שיש צורך בגורם המשחבר את היחידים לכלל ציבור או ליתר דיוק לציבור המורכב מציבורים שונים משתנים מתחדשים נעלמים וחדשים.
המימד הפוליטי כמו המימד התרבותי דורש 'יוצרי דעת קהל' שהם אנשי המקצוע הידועים בשם 'אנשי תקשורת'.
היסטורית ידועים קיומם של עיתונים בצורה מסויימת, וכמובן של 'יוצרי דעת קהל' כבר בעת העתיקה. אבל עם כל הכבוד לאישים כמו עמוס או ישוע, עיתונות במובן המוכר לנו – קודם מודפסת והיום דיגיטלית – קיימת לכל היותר מהמאה ה-16, כלומר לא לפני המצאת הדפוס.
לא זה המקום להכנס לדיון המשמים 'מדוע תמיד המוקד הוא אירופה והרי את הנייר הביאו מסין ואת האפס המציאו ההודים והמונגולים שלטו באימפריה הקרקעית הגדולה ביותר וכבר לממלוכים היה שירות דואר יעיל'.
כי כל זה לא רלבנטי לעניין עצמו: נחיצותה של תקשורת המונים כחלק מהתפתחותה של כלכלה – התפתחות בעלת השלכות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות שכמובן הזינו מצידן את ההתפתחות הכלכלית – במגמה 'גלובלית', כלומר כלכלה הנשענת על ריבוי סחורות מריבוי יעדים לריבוי לקוחות.
לא בכדי ראשיתה של העיתונות המודפסת קשורה קשר ישיר להתפשטות כלכלת השוק. כי התוכן המקורי של העיתונים הראשונים עסק בעניינים כלכליים גרידא: שערי חליפין, תנועת אניות, הופעתן של חברות ביטוח, שינוע ואיחסון סחורות ימיות, וכן הלאה.
נייר אף פעם לא היה זול (הגם שהיה זול בהרבה מפפירוס) וגם מלאכת איסוף המידע, עריכתו, הדפסתו והפצתו, דרשה ממון. מכאן הקשר הישיר שהיום נראה מובן מאליו – וזוהי שורש הבעיה הדורשת פתרון – בין פרסומות לבין עיתונות.
או במלה אחת: רייטינג.
חדשות טובות – בזכות יכולתם של אנשים מוכשרים מאד כמו יוזף פוליצר (ההוא של הפרס) לשחרר את המלה הכתובה מתלות בגורמים עריצים למיניהם, יכלה לצמוח לה תקשורת חופשית.
חדשות רעות - בזכות יכולתם של אנשים מוכשרים מאד כמו יוזף פוליצר (ההוא של הפרס) לשחרר את המלה הכתובה מתלות בגורמים עריצים למיניהם, יכלה לצמוח לה תקשורת חופשית אבל רק עד גבול מסויים, גבול האינטרס.
מלה טובה על אינטרסים. אינטרסים הם עניינים המעניינים את בעלי העניין.
מבחינה זו אינטרס יכול להיות ציבורי לחלוטין (אוויר נקי למשל). אבל לא פעם אינטרס הוא אכן פרטי ומכתיב עיתונות בעלת אג'נדה.
תקשורת בעולם מתוקן היא תקשורת בלתי תלויה. מבחנה היחיד: זכות הציבור לדעת. מה? איך? המשך יבוא.