366-77 הדרך לעולם עבודה הגון יותר ותפקידם של גורמים ציבוריים

366 מלים על הדרך לעולם עבודה טוב יותר.

סיכום הפרקים הקודמים: האדם הוא יצור מחפש ודאות ומשמעות. עבודה טובה מנקודת המבט הזו היא כזו המספקת את שני הצרכים הללו.

בעולם הקיים כרגע יש הרבה מאד אנשים שעבודתם מספקת להם ודאות מסויימת באמצעות עבודה שלא בהכרח מספקת להם משמעות.

לצידם יש מיעוט זעיר של אנשים שודאותם הכלכלית אינסופית במונחים אנושיים ושהם יכולים לרכוש לעצמם משמעות על חשבון זעתם של האחרים.

בין לבין יש אנשים שיש להם מספיק מזה ומספיק מזה. כמוני למשל. היעד הוא להקטין את מספרם של הסובלים מעבודה.

הדרך לשם עוברת בשני מסלולים לפחות: האחד – העברת כמה שיותר עבודות ארעיות וחסרות עניין למכונות. השני – יצירת תנאים חברתיים-פוליטיים המעודדים קיומם של עובדים של גם וגם, כמוני למשל.

הצבענו על האנטומיה של הכלכלה המתועשת על שני צדדיה הסותרים לכאורה: כלכלה מתועשת לא יכולה ללא התמחות, אבל הצלחת ההתמחות לקדם את הכלכלה המתועשת גורמת להחלפה מתמדת של סוגי ההתמחות (עגלון>נהג>מפעיל רכב אוטונומי).

הקביעות בעבודה היא נחלתם של המתמחים למיניהם. רופאים, טייסים, מהנדסים. קביעות אין פירושה בהכרח מקום עבודה קבוע לכל החיים אלא אפשרויות תעסוקה קבועות וגדלות אפילו כל החיים.

מומחים מוכשרים הם התנאי לקידום המסלול הראשון: מכונות במקום בני אדם. לטובת המסלול השני לעומת זאת יש צורך בתודעה היסטורית-חברתית-פוליטית מתאימה. זוהי מומחיות מסוג אחר: חינוכי-תודעתי-הסברתי.

חינוך והסברה יוצרי תודעה גם הם סוגים של התמחות. אבל זוהי לא התמחות לעומק אלא התמחות לרוחב. 

עולם עבודה הגון יותר חייב להשען על תודעה ציבורית הכוללת מרכיבים תודעתיים אלו, שהם בגדר אקסיומות: 

א. תלותו המוחלטת של כל יחיד בציבור לצורך קיומו; 

ב. הדינמיקה האינסופית של התמחות-מחסלת-התמחויות-יוצרת-חדשות וחוזר חלילה;

 ג. זכותו של כל יחיד לחיים של ודאות ומשמעות.

חוליית ביניים בין ההווה הקיים לעתיד הרחוק, הוא העתיד הקרוב, שהוא ההווה הנראה לעין. בהווה הנראה לעין ישנן חמש זירות ציבוריות בהן מתעצבת התודעה האישית: גופי הממשל, בתי הספר, ארגוני העובדים, התקשורת והאקדמיה.

גופי הממשל כוללים כמובן את שלושת הרשויות המתפצלות כל אחת מהן לגופי-משנה. ככל שיהיו בהם יותר אנשים המבינים את הפרמטרים הנזכרים ופועלים בהתאם (משרד האוצר, בתי דין לעבודה וכדומה), כך יהיה פשוט יותר לחולל תמורה.

על תפקידם של בתי הספר והאקדמיה אין צורך להרחיב. הם גם 'מייצרים' את אנשי התקשורת כידוע, אבל גם את עצמם.

וארגוני העובדים? תפקידם לפעול במקביל: הגנה על עובדים בהווה והכנה לתודעת עבודה דינמית לעתיד. חינוך והכשרה מקצועית.