366-76 על קביעות ומקצועיות ופנסיה ופרנסה אוניברסלית (המשך יבוא)

366 מלים על עבודה מקצועית, קביעות, ארעיות, ומה נגזר מהן היום ומה אמור להגזר מהן בעולם מתוקן יותר.

ברור לכולנו שיש עבודות מקצועיות ועבודות ארעיות. אבל לא תמיד ברור לנו שעבודות מקצועיות של היום עלולות להיות העבודות הארעיות של מחר. אין ספק שלנהוג מרכבה רתומה לששה סוסים זהו מקצוע רציני מאד. הטיפול בסוסים, תחזוקת המרכבה, רגישות לתנאי הדרך, להרכב הנוסעים, וכל זה עוד לפני שאבו ג'ילדה השודד הנורא ממתין מעבר לסיבוב.

אבל מה לעשות והעבודה המקצועית הזו חלפה מן העולם בדיוק כמו העבודה הארעית, הלא מקצועית, שזכתה לשיר עבדים ידוע שהפך לשיר ילדים שכוח: 'בשדה כותנה קבוצת שחורים קוטפת, בשדה כותנה קוטפת כל היום'. וכן הלאה.

הדברים ידועים ולמרות זאת אנשים ממשיכים לדבר על מוסד 'הקביעות' כאילו ירד מהשמיים בששת ימי בראשית יחד עם האמבה.

ברור. קביעות עונה על אחד מהפרמטרים המרכזיים המאפיינים את ההומו-סאפיינס: הרצון להגביר ודאויות. 

אבל הפרמטר הזה הביא לבריאתו של עולם של חלוקת עבודה דינמית, שמצד אחד מחייב מקצועיות והתמקצעות (כמו לנהוג מרכבה או להטיס צפלין), ומצד שני מייתר את המקצועות הללו (כי במקום מרכבה - מיניבוס, ובמקום צפלין - מטוס).

במלים אחרות, א-ב של חשיבה חברתית-פוליטית-כלכלית-פרוגרסיבית היא לאחוז את החבל ההיסטורי הזה משני קצותיו. 

בקצה האחד עומדת השאיפה לקביעות כפועל יוצא של הפרמטר האנושי של השאיפה לודאות, ובקצה השני עומדת המערכת המודרנית, המתועשת, שבלב ליבה מצוי מנגנון הפועל מהותית ושיטתית כנגד אותו מוסד של קביעות.

זוהי המציאות האובייקטיבית. כל מי שמתעלם מאחד מהקצוות הללו הוא שוטה או שקרן. כך או כך, אחיזה בקצה אחד בלבד מבטיחה נזק חברתי-פוליטי: אם בשם קביעות מעל לכל ובכל מחיר ואם בשם אטומיזציה של שוק העבודה בכל דרך.

את המציאות האובייקטיבית הזו אפשר לנהל בשתי דרכים מנוגדות: הרגרסיבית (הנשענת על שקר החד צדדיות) או הפרוגרסיבית (הנשענת על המאמץ להחזיק את החבל בשני קצותיו).

כיצד נראית מדיניות רגרסיבית כולם יודעים: בגלקסיית העבודות הקבועות, מסתובב עולם עבודה מקורנף מהמסד עד הטפחות, לא משנה אם מדובר בשירות לקוחות של חברה פרטית או בסגל אקדמי (כאן וכאן מיקרו-פוליטיקה של כחש ולשונות תחובים, תמיד על חשבון המקצועיות).

בגלקסייה המקבילה של העבודות הארעיות, הטרור פשוט בהרבה לביצוע: פתיחת הפה שוות ערך לאובדן פרנסה.

כיצד נראית אם כך מדיניות פרוגרסיבית? ההפך – הבטחת פרנסה ופנסיה (שכר חציוני), ודיפרנציאליות שכר תלויית-מקצועיות, הנשענת על מערכת ציבורית-עניינית (ולא על גילדות-קרנפים) לצורך הגדרת עצם הצורך במקצוע והדרכים לקידומו.