366-75 על נסיון אישי בעולם העבודה ועל משמעותו
עוד 366 מלים על חינוך לעבודה. שוב יש להדגיש בהמשך ישיר למשפט האלמותי פרי עטו של המשורר הלאומי – למי תודה למי ברכה לעבודה ולמלאכה – ש'בעבודה לקינו ובעבודה נירפא' כפי שאמר נדמה לי גורדון.
במלים אחרות, גם בעולם בו כמעט אף אחד לא יעשה שום עבודה מתישה מזיקה גופנית ונפשית ומשעממת – ונכון לעכשיו יש לא מעט עבודות כאלו – גם אז מבחינה מוסרית חשוב מאד יהיה שאנשים יזכרו למי תודה ולמי ברכה, לעבודה ולמלאכה.
עוד ביטוי של דעת מאין באת ועתידו לוט בערפל. ומכיוון שחינוך זה גם מלים המשמשות לאימון התודעה ולשכלולה (מה שנקרא 'תובנות' הנחוצות למתן מענה על ציווי המשמעות המאפיין את ההומו-סאפיינס), אבל גם מעשים (כי לימוד עובר דרך הידיים והעיניים והחיבור ביניהם ולמעשה בין כל החושים וזה מקור המושג קומון-סנס כידוע: החוש המשותף, זה המחבר את כל החושים), הרי שחינוך לעבודה חייב לעבור בהתנסויות רבות ככל שאפשר.
תקציר תולדות ההתנסויות שלי בתחום העבודה:
בבית הספר היסודי – ערוגות.
במשק הילדים – השקייה וקטיף קישואים וטיפול בבעלי חיים.
בפלחה – מניעור שקים עד עבודת משתת על D7 ובין לבין העברת קווים מתישה אם בידיים ואם בגרירה, בכל שעות היממה.
במפעל – כיפוף צינורות, חריטת קונוסים, שיפוץ מנגנונים, הפעלת מכבש.
בצבא – שוליית מסגר, התמחות במצברים, בניית מתקן מבוסס מפוח לצורך איוורור עמדות, אופטיקה מעשית, חצובות, תקשורת בתדר גבוה, רשימה חלקית ומשקפת מצפן אבו אוריה.
באזרחות טרום טיול – טכנאי זוטר למקררי תדיראן, פס ייצור במפעל גומי, מפעיל מכונת קציר (נזרקתי מהצוות כי בהפסקות קראתי ספרים במקום לרכל על בחורות).
באזרחות פוסט טיול – מנחה קבוצות, היסטוריון, המסגר הטוב ביותר בקרב ההיסטוריונים וההיסטוריון הטוב ביותר בקרב המסגרים.
בין לבין – אמנות אחזקת האופנוע שכמעט לא זקוק לתחזוקה ותודה לתעשיית הרכב של בוואריה (בקיצור BMW), טיפול תקופתי בצי רכב קטן (פלגים פילטרים ומוסכים), ההיסטוריון הטוב ביותר בין המומחים לחלפים משומשים ומסיבי רכבים לגז והמומחה הגדול ביותר לחלפים משומשים ולהסבת רכבי גז בקרב ההיסטוריונים.
וגם ההיסטוריון הטוב ביותר בקרב המילואימניקים של תורנויות החליבה ואחד מטובי החולבים בקרב ההיסטוריונים.
מה למדתי מכל ההתנסות הזו? איך עובד העולם. וגם חסכתי קצת כסף לי ולמי שהיה מוכן לקבל ממני ייעוץ בעניינים טכניים.
וגם למדתי על הקיבעון האנושי בחברות שמרניות, הקושי שלהן לוותר על הדימוי שלי כקורא-ספרים-דברן-חפרן-בלתי-נלאה לצורך ההכרה ביכולתי להבין משהו בעולם המעשים.
והכי חשוב: יראת קודש מלאת תודה וברכה לעבודה ולמלאכה. תודעת בן בית בדבר העצום הזה, הציוויליזציה האנושית.