366-73 בונים עולם טוב יותר - עוד על עבודה וSTRESS
366 מלים על עולם עבודה עתידי.
נתחיל בשורה התחתונה: עולם העבודה חייב לעבור שינוי רדיקלי. את המדד המרכזי לכלכלה המקובל בדורות האחרונים – צמיחה – יש להחליף במדד אחר – רווחה.
הרווחה נמדדת בשורה של מדדים, פיזיולוגיים ופסיכולוגיים גם יחד. אך מנקודת מבט של דיון כלכלי קל יותר לדבר עליהם במונחים 'קשיחים'.
בידיעה ש-stress היא הגורם הראשי למחלות מרובות שנזקן הכלכלי עצום, ועל יסוד
העקרון הנכון של הקפיטליזם המוקדם כפי שנוסח ע"י פרנקלין, לפיו 'אונקיית
מניעה שווה ליטרה של טיפול', הרי שעולם העבודה צריך להיות מכוון להפחתת ה-stress לא מסיבות 'הומניטריות' או 'חברתיות', אלא מסיבות 'קפיטליסטיות' מובהקות.
ה-stress הוא מנגנון ביולוגי מושרש באבולוציה של האדם כיצור ביולוגי, ומכאן שהשאלה היא לא 'האם' האדם סובל מ-stress אלא עד כמה, לכמה זמן, מאילו סיבות ובאיזה מחיר.
נזכיר כי היום מקובלת אצל קובעי המדיניות בתחום זה – אנשי מערכת הבריאות במובן הרחב של המלה (אלו כוללים עו"סים, מטפלים, מחנכים, קואוצ'רים וכו') – הגישה הרואה בחיזוק החוסן האישי את הדרך הטובה ביותר להתמודד עם ה-stress.
אין שום דבר פסול בחיזוק החוסן האישי, הכולל סביבה תומכת, מזון בריא, פעילות גופנית, חשיבה חיובית, מיינדפולנס, יוגה וכדומה.
אבל ניתוק בין המימד הפסיכולוגי לבין זה הפיזיולוגי, שנכון לעכשיו רוב רובו קשור לעולם העבודה, משול לגישה המעמידה את קרם השיזוף ואת הכובע רחב השוליים כדרך היחידה להתמודד עם נזקי קרינת השמש, כשברור שדרך יעילה ופשוטה וזולה בהרבה היא להגביל את שעות הביקור בים ולבנות מתקני צל למיניהם.
אין זה המקום לחשב את נזקי כל המחלות הנובעות מה-stress. אבל ברור לחלוטין שמדובר בפער עצום בין העלות הנמוכה יחסית של
מאמצי מניעת התופעה לבין העלות האסטרונומית באובדן ימי עבודה, בעומס על מערכת הבריאות, ובנזקים חברתיים עצומים שלכשעצמם מלבים את ה-stress.
מכאן שעולם העבודה חייב להתחשב בעקרון הישן והטוב עליו דיבר מארקס ודיברו רבים אחרים: צמצום המרחק בין עבודה לפנאי, צמצום המרחק בין תחביב לעבודה, או כפי שהוא הגדיר זאת: "אין לכל אחד תחום פעילות בלעדי וכל אחד יכול להתמחות
בכל ענף שיחשוק בו".
לכאורה עמדה זו מנוגדת לאופי היסודי ביותר של החברה המודרנית: ההתמחות.
אבל רק לכאורה. כי כבר לפני 90 שנה עמד אורטגה אי-גאסט על הסכנות בהתמחות יתר אותה כינה חד וחלק 'ברבריות'.
ההתמחות הנחוצה למוזיקה למשל, אחת התרופות הטובות ביותר כנגד stress, תמשיך להתקיים.
לעומת זאת, התמחות הנחוצה לעבודות יוצרות stress, יש להעביר למכונות ורובוטים. אם לא מחר אז מחרתיים.