366-72 איך אפשר לבנות עתיד טוב יותר: הצהרת כוונות, מבוא ומשפט על בטחון פנסיוני (המשך יבוא)
366 מלים על השאלה כיצד יכול להראות עולם טוב יותר, מאמר ראשון בסדרה.
הצהרת כוונות ואחר כך מבוא קצר: בשבועות הקרובים, עד שיתחיל הגל השני או דברים משעשעים אחרים, בקיצור, עד העונג הבא, הכוונה כאן היא לחשוב בקלוד רם על השאלה הזו.
לא מדובר בתחזית אלא בנסיון לשרטט אפשרויות פרוגרסיביות העולות מתוך שלושת מרכיבי המציאות הבאים:
א. מהותו של ההומו-סאפיינס כייצור ביולוגי המסוגל לתחרות, לשיתוף פעולה ולאלימות על מנת לממש את ציוויו: קיום, משמעות והיתרבות.
ב. מהותה של הציוויליזציה הנוכחית, כמערכת המתקיימת על תלות הדדית מוחלטת בין כל יושביה, והתלויה לקיומה בהספקה קבועה ויציבה של אנרגיה מסוג אחד בלבד: חשמל.
ג. רעיונות פרוגרסיביים המבוססים על הנחת היסוד הלא-מוכחת והסובייקטיבית לחלוטין, לפיה כל בני האדם שווים בערכם, לכל בני האדם הזכות לחיים ולכבוד ולחופש המחשבה והמצפון ושלמות הגוף.
רעיונות מסוג זה שממומשים באופן חלקי נכון לעכשיו הם הדמוקרטיה הליברלית והסוציאל-דמוקרטיה.
מכאן שלכל שרטוט של כל מרכיב עתידי-פרוגרסיבי, חייבת להיות זיקה לכל שלושת המרכיבים הללו.
הואיל ונעשה כאן שימוש במושג 'פרוגרסיבי', ראוי לומר משהו על היפוכו, אך מבלי לנקוט קללות כמו 'פשיזם', 'בולשביזם', 'טוטליטריזם' ו'דיסטופיה'.
מספיק לומר את המובן מאליו: שלושת המרכיבים הללו ניתנים להיות משולבים כך שבדיוק כפי שמתואר באינספור סרטים, סדרות וספרים, יווצר 'עולם חדש מופלא' רודני, בו פקידי-אוצר עתידנים מנטרים כל צעד שלנו, מנווטים את מחשבותינו באמצעות תקשורת מתוחכמת הפועלת באמצעות שידור ישיר לאזורים הבלתי-מודעים (לנו) ומודעים לחלוטין למדעני מוח שמתפללים אותנו לכל עניין וצורך.
האפשרות הזו קיימת כמובן, ואני מכיר לפחות עשרים חברייסבוק שיוכיחו לכולנו באותות ובמופתים שאנחנו כבר מזמן חיים בעולם כזה.
בלשון-המעטה אומר שאינני מסכים לטענה הזו. אבל על אפשרות מימושה אין ולא יכול להיות ויכוח.
אכן אנו לא חיים בטוב שבעולמות האפשריים אבל הסטטיסטיקה מוכיחה שאנו חיים בתקופה הכי פחות אלימה – אבל ממש בסדרי גודל – בתולדות האנושות.
אבל לא לסבול מאלימות זה הבסיס שאמור להיות מובן מאליו. מה ניתן לבנות ממנו והלאה, בכל תחום? זו מטרת סדרת המאמרים הזו.
נתחיל בשאלה מציקה: הבטחון הפנסיוני שלנו.
מצד אחד ישנם אנחנו, שכהומו-סאפיינסים רוצים להגביר ודאויות-חיים, לנו וליקירינו.
מצד שני יש לנו עולם העבודה משתנה במהירות, תוחלת חיים מתארכת, רצון מעמיק למשמעות, ולכן כבר אין מקום לתפיסות כמו 'עבודה לכל החיים' או 'קביעות'.
הפתרון הרגרסיבי מיושם עפ"י העקרון 'אדם לאדם זאב'.
הפתרון הפרוגרסיבי: זכויות עובד אישיות העוברות ממקום עבודה אחד לכל מקום עבודה אחר