366-66 יומן המלחמה של בן גוריון וחוכמת הבדיעבד
366 מלים על שיאה של 'התקופה ההירואית'. כזכור, זו כינויה של התקופה של 13 השנים מאז פרוץ 'המרד הערבי' ועד לסיומה של מלחמת השחרור (1949-1936).
ומה הוא 'שיאה' של התקופה הזו? החודשים שקדמו להכרזה על מדינת ישראל, ממש כמעט עכשיו לפני 72 שנה.
עיון ביומן המלחמה של בן גוריון מגלה כמה 'הפתעות' חשובות לגבי התקופה הזו. 'הפתעה' ראשונה היא תחושת חוסר הוודאות המלווה את הדיונים, ההתלבטויות וההחלטות. אחת הטעויות הקשות ביותר שעושים היסטוריונים וחובבי היסטוריה היא שיפוט לאחור על פי התוצאות.
מכנים את החוכמה הזו 'חוכמה שבדיעבד' וכנראה שאין חוכמה קטנה – או טיפשות גדולה – ממנה.
מילא היתה זו נחלתם של פוסט-ציונים ולמטה מזה, מנוולים ונוכלים מסוגו של אילן פפה, שפרסם לפני כמה שנים ספר באנגלית (אלא מה) ובו 'הוכחה' למגמה המוקדמת של הציונות (מראשיתה, אלא מה) לבצע 'טיהור אתני' כפי שנקראת התועבה שהוא פירסם (ושלמרבה "הפלא" משמשת גם כמה "אקדמאים" """ביקורתיים""" בארץ הקודש).
מילא. אבל החוכמה הקטנה הזו, חוכמת הבדיעבד, שימשה וממשיכה לשמש גם ל'תצרוכת פנימית', כלומר למאבק בין ציונים לבין עצמם, ועוד יותר מכך, בין ציונים אנשי תנועת העבודה ('האמיתית' לשיטתם) לבין ציונים אחרים אנשי תנועת העבודה ('האמיתית' לשיטתם).
הקמת המדינה לא סתמה את הגולל על העימותים הפוליטיים שליוו את הישוב מראשיתו. אדרבא, ככל שהמדינה התבססה התייצבה והצליחה, כלומר מימשה את הפנטזיה לנורמליזציה, כך היא הלכה ונהייתה יותר ויותר נורמלית גם מבחינת המניפולציות הפוליטיות המאפיינות דמוקרטיות ותיקות כמו זו האנגלית הצרפתית או האמריקנית.
את התוצאה אנו רואים היום, כשאנו גולשים לנו מספין לספין, מסחריר לסחריר, עד לעונג הצעקני הבא.
אבל בחודשים הקריטיים שבין דצמבר 1947 למאי 1948 שום דבר לא היה ברור, שום דבר לא היה סגור.
לא היה ברור מי הם הערבים שרוצים שלום (היו כאלו) ומה כוחם מול אחיהם שרצו מלחמה (והיו גם כאלו).
לא היה ברור מה מטרות המלחמה של הערבים שרצו מלחמה, גם מבחינת המלחמה שהם ניהלו כנגד הישוב היהודי וגם אחד נגד השני ונגד השלישי.
לא היה ברור אם מה שמתרחש בחיפה דומה למה שמתרחש ביפו ובירושלים. לא היה ברור אם מה שאומרים האנגלים בירושלים, מקובל על האנגלים בלונדון או על האנגלים שמתרוצצים בשריוניות בנתניה.
לא היה ברור האם העמדה האמריקנית היא זו המושמעת בבית הלבן, בפנטגון, במשרד החוץ או בטקסס.
דבר אחד היה ברור לצד היהודי: שבלי כוח מוסרי וצבאי אי אפשר יהיה לעולם לגלות את התשובות לשאלות הללו.