366-59 המלחמה בטרור: המימד המדיני
366 מלים על המלחמה נגד הטרור בין השנים 1968 ו-1993. זוהי כמובן לא מלחמה 'רשמית' כמו כל אלו שזכו (או לא זכו) לשם ידוע.
אבל אם מקבלים את ההנחה שבשורש הסכסוך הישראלי-ערבי נמצא הסכסוך היהודי-פלסטיני (ודוק: לא 'ישראלי-פלסטיני' – כי גם עודה, טיבי, ויזבק ישראלים – אלא 'יהודי-פלסטיני'), הרי שזו המלחמה החשובה ביותר שנמשכת ממש ברגעים אלו, צבאית ומדינית. ושוב תודה לרבנו פ"ק.
על המימד הצבאי אין ויכוח. טרור יש למנוע, טרוריסטים יש לרדוף ולחסל, בים ביבשה ובכל מקום אליו מגיעה זרועו הארוכה (מאד) של צה"ל על כל מרכיביו.
אך במימד המדיני היה גם היה: כשם שבקרב ההנהגה הישראלית התנהלה מחלוקת עמוקה לגבי שטחים (נחוצים או לא); תהליך מדיני (אפשרי ורצוי או לא ואם כן איך); נשק גרעיני (עמום או גלוי); התיישבות (בכל מקום או עפ"י הגיון דמוגרפי-בטחוני); וכמובן נושאים חשובים אחרים (כלכלה, אתיקה בפוליטיקה וכן הלאה); כך התנהלה מחלוקת באשר לשאלה הפלסטינית.
כולנו מכירים את האמירות האומללות של גולדה: 'אין עם פלסטיני' ו'אני פלשתינאית'.
מעט מאיתנו מכירים את ארבע המלים ששימשו את יגאל אלון באותו עניין: 'פלסטינים – כן! אש"ף – לא!'.
ארבע מלים אלו אומרות לכל מכחישי קיומו של עם פלסטיני (בימין או בשמאל) שהם טועים, כי יש עם פלסטיני; והן אומרות לכל אלו (בימין ובשמאל) הרואים באש"ף את נציגו היחיד שהם טועים, כי הוא לא. לא רק כי הוא לא (כי היו פלסטינים שהתנגדו לאש"ף) אלא כי אין לאפשר לו להיות.
מי רצוי? לדעת אלון-רבין חוסיין מלך ירדן, מלך הפלסטינים עד 1967, מלך ששני שליש מנתיניו ממזרח לירדן הם פלסטינים, פלסטינים שלרובם יש קרובי משפחה ממערב לירדן וממערב לקו הירוק.
איך אמר רבין בנאום ההכתרה שלו ביוני 1974? בין הים למדבר יש מקום לשתי מדינות. יהודית וערבית.
למדינה היהודית קוראים 'ישראל' ולמדינה הערבית קוראים 'ירדן' והיא ביתם הלאומי של הפלסטינים ואת הגבול בין שתי המדינות יש לקבוע במו"מ על בסיס עקרון הפשרה הטריטוריאלית.
מה חשב בנושא הצד השני? דיין ופרס עודדו את התחזקותו של אש"ף, הן באמצעות בחירות ב1972 ו-1976, והן באמצעות שימוש בגוש-אמונים (שעד היום משוכנעים שהם הם אלו שעשו שימוש בפרס) ע"מ לפגוע בהגיון המדיני של תכנית אלון.
במקום פשרה טריטוריאלית הם הציעו את העקרון ששימש את השלטון בדרום-אפריקה: פשרה פונקציונלית.
המחלוקת נמשכה מ-1968 ועד 1993, וגם לאחר מכן, והיא נמשכת ממש ברגעים אלו, הגם שבתנאים היסטוריים חדשים.
השאלה נותרה אותה שאלה: סטטוס-קוו או מומנטום.