366-52 על מה נלחמנו בין 1949 ל-1956
366
מלים על הסיבות למלחמות הגבול ולמלחמת סיני.
ישראל
חתמה על הסכמי שביתת נשק עם ארבע מדינות מתוך החמש שיצאו כנגדה במתקפה: מצרים,
לבנון, ירדן וסוריה (החמישית – עיראק – הותירה את המלאכה בידי הירדנים. כך התגלגל
ואדי ערה ונהיה חלק ממדינת ישראל).
הסכמים
אלו אמורים היו להוביל לתהליך מדיני שבסופו שלום. לשם כך הוקמו 'ועדות שביתת נשק',
ולשם כך נעשו מאמצי פיוס בהמשך להחלטת עצרת האום 194 (11.12.1948), שנידחתה
ע"י מדינות ערב מכיוון שהיא חייבה הכרה בישראל.
בעיית
הפליטים הפכה כבר מימיה הראשונים כמכשיר מדיני לשיבוש תפקודה של המדינה שהמלחמה על
עצם הקמתה הביאה לבעיית הפליטים.
את מה
שלא הצליח העולם הערבי למנוע בדיפלומטיה עד נובמבר 1947; את מה שלא הצליח למנוע
באלימות עד ל-1949; ניסה אחרי כן לשבש ולשתק באמצעים אחרים: המנעות מקליטת
הפליטים, אי-הכרה בישראל, לחץ על מדינות מזרח אירופה שלא לאפשר עלייה, חרם כלכלי,
חסימת נתיבי השיט, הפקעת רכושם של מאות אלפי נתינים יהודים יוצאי מדינות-ערב, סירוב
לקחת חלק בהסכם ג'ונסון לחלוקת המים. מאוחר יותר יצטרפו לכל אלו הסכמה למנוע את
הקמתו של המוביל הארצי (1961) והקמת אש"ף (1964).
בקרב
הנהגת המדינה התנהל מאבק בין שתי גישות באשר למצב הדברים הקיים.
גישה
אחת בוטאה ב'נאום נחל-עוז' אותו נשא הרמטכל משה דיין ב-15 באפריל 1956 מעל קברו
הפתוח של רועי רוטברג, מא"ז נחל עוז.
לשיטתו
של דיין נגזר עלינו לנצח לחיות על חרבנו. מסקנתו המעשית היתה לייצר חרב גרעינית שתפקידה
ליצור מאזן אימה.
גישה
הפוכה בוטאה ע"י יגאל אלון בספרו 'מסך של חול' שראה אור ב-1959. לשיטתו העוינות
הערבית היא זמנית, וכי רק 'מסך של חול' (ולא 'מסך ברזל') מפריד בין העמים.
מסקנתו
היתה שגבולות בני הגנה הן הדרך להגן על ישראל, וכי שטחים מיותרים – לכשיושגו –
ישמשו כקלף מיקוח לתהליך מדיני. את התפיסה הגרעינית שלל מכל וכל ואמר כי במקום
'מאזן אימה' היא תיצור 'אימה ללא מאזן'.
במהלך 'מלחמות
הגבול' שהתקיימו לפני מבצע קדש התגוששו שתי גישות אלו, ולשיא המאבק ביניהן הגיעו
בימים שאחרי תום כיבוש סיני.
בעוד
בן-גוריון שחתם בחשאי עם הצרפתים על הסכם לפיתוח נשק גרעיני ישראלי מיהר לסגת ללא
הישג מדיני מכל מדבר סיני, התנגדו תומכי הגישה השנייה לנסיגה מכיוון שהיא באה ללא הישג
מדיני.
צה"ל
ניהל למעשה שתי מלחמות מקבילות: האחת – מוצלחת לכשעצמה – נגד בסיסי 'הפידאיון'
בסיני. השנייה – שת"פ קולוניאלי עם צרפת לשם רכישת יכולת גרעינית (ללא יידוע
של ממשלת ישראל).