366-47 עוד משהו על המתודה ההיסטורית, או: מי שמך? (הערכים שלך)
366 מלים על השאלה 'מי שמך' לקבוע קביעות לגבי ההיסטוריה ומדוע אין להסתפק במבחן התוצאה על מנת לקבוע איזו דרך היתה עדיפה.
אכן כן. קביעותי-מסקנותי הן סובייקטיביות כי הן נשענות על מטען ערכי, כמו למשל האמונה בשלום בר קיימא, בקיומו של עם פלסטיני, בקיומם של יהודים שחזרו לארצם, בכלכלה יצרנית והוגנת, בפלורליזם תרבותי, בשוויון אזרחי, במדינות לאום ובמדינת לאום-יהודית-דמוקרטית.
כשאני ניגש לחקור היסטוריה פוליטית מסויימת, אני מנסה קודם כל להבין את המחלוקת שהיתה בזמן אמיתי בין כוחות אמיתיים , כלומר כאלו שהיתה להם היכולת לקבל הכרעות ולהוביל (או למנוע) מהלכים.
מבחינה זו אישים כמו אלון דיין פרס רבין אשכול גולדה וגלילי, חשובים בהרבה מאישים כמו משה קול, מנחם בגין או אורי אבנרי.
ואחרי שאני 'מנקה' את השטח ומבדיל בין בעלי-דעות-נטולי-כוח לבעלי-דעות-בעלי-כוח, אני ניגש לברר מה רוצה כל בעל-כוח, ואז מעדיף ערכית-סובייקטיבית את דרכו של האחד על פני זו של יריבו אני מגלה שלגבי שורה די ברורה של שאלות (כלכליות, מדיניות, בטחוניות, תרבותיות, פוליטיות) יש.
ואם אומרים לי מי שמך, אני עונה אותו הדבר: ומי שמך? ומוסיף: זו הפרקטיקה הדמוקרטית: להחליף דעות.
לעומת זאת, אם מבקשים ממני להציג את ההגיון הערכי של אלו שאני לא תומך בעמדתם ובדרכם (כמו דיין ופרס), אין לי בעיה לעשות את זה, כמובן עד גבול מסויים כי לעולם לא אהיה לא פרס ולא דיין, כי אני מישהו אחר.
לגבי השאלה השנייה, אכן, מבחן התוצאה איננו מספיק, אך גם לא מספיק לומר שאולי המצב היה יכול להיות גרוע יותר, כי הוא אולי יכול היה להיות טוב יותר.
אכן יש דברים שאין לדעת לגביהם יותר מאשר מה שאנחנו יודעים, אבל יש דברים אחרים, כמו למשל שתי הדוגמאות הבאות, שאפשר לגביהן להעריך במידה רבה של וודאות מה היה קורה אילו:
האחת - די ברור שאילו היו מקבלים את העצה של שמעון פרס, הצעה שהוצעה ב-1 ביוני 1967, לקיים ניסוי גרעיני בסיני, מעמדה המדיני של ישראל היה כמו של צפון-קוריאה (מצורעת מבחינה מדינית).
השנייה - אילו היו מופעלים 'האמצעים המיוחדים' בימים הראשונים של אוקטובר צהל היה מגייס את המילואים וכל מלחמת יום כיפור אם בכלל היתה פורצת היתה נראית אחרת לחלוטין.
ועדיין, ותמיד, היסטוריה היא מדע פרשני ולכן תמיד הכל על תנאי, במידה כזו או אחרת של וודאות (לפעמים קרוב ל100 אבל אף פעם לא 100 אבל בוודאי רחוק מאד מ-0 כפי שנהוג לומר בשפה הפוצ-מודרנית).