366-42 על כלכלה במבחן הזמן

"רק לאחרונה התחוורה לכלכלנים העובדה שהיתה ידועה להיסטוריונים הכלכליים זה מכבר: שקיומה של מערכת מוסדית טובה הוא חיוני לצמיחה כלכלית מוצלחת. בשנים האחרונות הצביע שטף של עבודות אמפיריות על המקום המרכזי שיש למוסדות בתחום הצמיחה הכלכלית".

מעט לא הוגן להקדיש רק 366 מלים לספר מונומנטלי שמקיף שני כרכים בהם כ-900 עמודי טקסט (וגרפים ותמונות וטבלאות) וכפי שמובטח מכותרתו – כלכלה במבחן הזמן – הוא מתאר את ההיסטוריה הכלכלית כפי שהיתה באופן המאפשר (למי שיש זמן ולמי במצבנו אין זמן?) לקרוא את 900 העמודים הללו ב-10 ימים.

תודה למחברים: פרופ' יואל מוקיר והמרצה לכלכלה אמירה עופר.

מילא כתיבה משובחת. אין בספר שמץ של פוסט-מודרניזם, פיטפוטי פסיבדו-מיגדר, פוסט-קולניאליזם וכדומה, ואפילו מלכת הכיתה בעשור האחרון – הכלכלה ההתנהגותית – מקבלת את מקומה הראוי (קטן ביותר).

מה יש שם? דיון היסטורי בשני כרכים הדן בהיסטוריה הכלכלית כפי שהיתה ולא כפי שמנסים למכור לנו אותו 'ברברים-מתמחים' (במובן שנתן למושג חוסה אורטגה אי-גאסט).

האם לספר יש מסר? כן ולא. אבל הממצא האמפירי מדבר בעד עצמו, מתודולוגית ועניינית.

מתודולוגית: חיזרו לציטוט שלמעלה [ב412]. הוא אומר לנו באופן חד וחלק שאם כלכלן לא יודע היסטוריה כלכלית אז הוא לא כלכלן.

מה הוא כן? המחברים רק רומזים, אני אומר: תועמלן. תחשבו על עומר מואב למשל.

עניינית: התמונה ההיסטורית ברורה הגם שהיא מורכבת:

א. הכלכלה המודרנית היא חדשות טובות (ותודה לציוויליזציה האירופית).
ב. ככל שהכלכלה המודרנית שוויונית יותר היא צומחת, יציבה, אמינה ומוסרית יותר. עניין זה עולה במפורש ממחקר המתייחס ל-65 מדינות.

ועוד תופין לסיום:

"במאמר שהכה גלים לאחר פרסומו ב-2010, טענו שני כלכלנים מהארווארד כי מדינות שבהן החוב עלה על 90% סובלות מהאטה ניכרת בקצב הצמיחה שלהן. מסקנה זו לא היתה מבוססת על שום תיאוריה כלכלית, אך הוגשה כממצא אמפירי 'קשה' שבעקבותיו חששו מדינות רבות לנקוט במדיניות מרחיבה שהיתה מקלה את האבטלה, אך הייתה כרוכה בגירעון ממשלתי ולכן בהגדלת החוב הלאומי. לימים התברר כי 'הממצא' מבוסס על שגיאות שנעשו ע"י עוזרי המחקר שלהם ולקשר שהם הצביעו עליו אין כל אחיזה במציאות". [ב347].

ככה. כן. זו האקדמיה במירעה כשהיא מופקרת לברברים-ממוקדי-התמחות-חפים-מידע-היסטורי.

נזכיר כי בעניין החוב מספר הקסם בישראל הוא 60%. למה? כי ככה חושבים הברברים.

מוקיר ועופר לעומת זאת, תוהים: "מה ההגיון בהשוואה של מקרה [...]שבו מדינה שוקעת ב'חוב' לאומי משום שהיא משקיעה בתשתיות ובחינוך, למקרה [...]שבו בוזבזו המקורות על כלי נשק חסרי תועלת או בניית משכנות פאר לשליטים?" [ב348]