366-40 על משחק המונופול כמשל
366 על משחק המונופול כמשל. למען הסר ספק נזכיר שהמשחק המשפחתי הזה הומצא
כבר ב-1903 אך הוא הפך ללהיט דווקא בימי 'השפל הגדול', מ-1935.
אין
כאן שום תעלומה. בדיוק כשם שתעשיית הקולנוע לא נפגעה במשבר, כך גם משחק-אסקייפ כמו
'מונופול' שמילא את אותו התפקיד: הבריחה מהמציאות המרה.
משחק
אבל, בדיוק כמו יצירת קולנוע, עשוי להיות חומר ביד היוצר. כשם שעבור צופי 'הקוסם
מארץ עוץ' שיצא לאקרנים בהצלחה מסחררת ב-1939, הפסיק להיות משל פוליטי פרוגרסיבי
כפי שהתכוון פרנק באום בשנת 1900, והפך בזכות נעליה האדומות דווקא (ולא נעלי
הכסף!!) של דורותי-ג'ודי גרלנד המצודדת, כך – להבדיל – הצלחתי אני הקטן להפוך את
ההגיון של 'המונופול' המקורי, ולהפוך אותו ממשחק-אסקייפ שמטרתו ליצור לרגע
פנטזיית-אשלייה של התעשרות עוצמתית, למשל לנכונותה של התיאוריה של קיינס.
איך?
פשוט מאד. בחורפים היינו מוציאים את המשחק, מפנים מקום על השטיח, כי מי ששיחק
מונופול יודע שהמשחק יכול להמשך ימים ושבועות (ברוטו), מחלקים את הממון, בוחרים
'חיילים' ומתחילים להתרוצץ על הלוח, מאילת לבת-ים, מאשקלון לכלא, מתל-אביב לחיפה,
ומחיפה לתחנת החשמל.
עד כאן
שום שינוי. הקובייה קבעה מי ירוויח את אפרידר שכל בית שיבנה עליה יביא למשקיע פי
10 כסף ממה שיביא בית זהה ברחוב בטבריה.
כי
המסר לפיו המזל משחק תפקיד בחיים נכון במשחק ונכון בחיים. לא כולן נולדות נמוכות
כמו שראפובה או גבוהות כמו רבקה מיכאלי.
אבל
אחרי שכל השחקנים הספיקו לבנות בית אחד לפחות, שחקן חדש הצטרף למשחק: 'הבנקומט'.
תפקיד
הבנקומט היה לייצג את הקופה. ובדיוק כמו כל שחקן אחר, אם הוא עבר באפרידר או
בטבריה, הוא שילם את שלו. וכשעבר בנקודת ההתחלה הוא קיבל מכל האחרים את ההקצבה
(משכורת).
וכך
התנהל המשחק באופן העולה בקנה אחד עם המציאות הכלכלית האמיתית: כולם, כולל בעל
הממון, הם חלק מהמערכת.
ומה
היו התוצאות? בדיוק כמו במדינות המפותחות וההגונות, אלו שפעלו בין 1945 ל-1970 על
פי עקרונות הקיינסיאניזם: היו עשירים, היו עשירים פחות, המשחק הסתיים כשנגמר הכסף,
אבל כולם נשארו עד הסוף.
מי
ניצח? זה שהתמזל מזלו פעמיים – גם קנה את אשקלון וגם נפלו אצלו לביקור האחרים. אבל
בינינו, מה זה בכלל חשוב? העיקר המשחק.
כי מה
שמלמד 'מונופול' המקורי הוא ש'אלו החיים – תמיד יהיה מישהו שיפסיד הכל'. המשחק
שהמצאתי על אותו הבסיס אומר את ההפך בדיוק:
לכולם יש מקום תחת השמש.
שוויון בתוצאה לא מעניין.
שוויון בנקודת המוצא
הכרחי, לא 'רק' מוסרית אלא קודם כל כלכלית.