366-38 בשבח האינפלציה
366 מלים בשבח
האינפלציה.
עד לפני כמאתיים
שנה, ליהודי רומא היה תפקיד חשוב: בכל יום ראשון מישהו מהם חייב היה לעמוד ליד
היציאה מהכנסייה, כדי שההורים הנוצרים שיצאו מהמיסה יוכלו להראות לילד שלהם מה
קורה למישהו שאיננו מתנהג יפה ושומר על הדוגמה הקתולית.
לא זה המקום
לבחון האם היהודים בימינו קיבלו פטור מלא מהתפקיד החשוב ההוא, אבל די ברור שלפחות
על פי הכנסייה הקתולית של דת 'הכלכלה-הנכונה', את מקום היהודי תפסה 'האינפלציה'.
איך כתב אפרים
סידון באוזו ומוזו מכפר קאקרוזו? 'החומה!! והיה משתתק באימה, החומה!'.
היהודי ברומא
בימי הביניים, החומה של אפרים סידון, האינפלציה בדור האחרון. מספיק לומר את המלה
וכל דיון בנושא כלכלי נעלם ונאלם.
ובכן, אינפלציה
לכשעצמה היא דבר נפלא. כי אינפלציה פירושה המילולי הוא 'התנפחות' כלומר גדילה
כלומר צמיחה, מלת מילות המלים של כל הכלכלנים והמדינאים בדורות האחרונים.
במלים אחרות,
אינפלציה לכשעצמה היא בדיוק היעד המוצהר של כל מדיניות כלכלית: צמיחה.
וכרגיל, גם
היהודי, גם החומה וגם האינפלציה וגם הצמיחה: הכל נמצא בפרטים, הכל שאלה של מינון.
מלה טובה לאלו
שמזהירים בפני אינפלציה, או מדוע, כלומר ליתר דיוק, מתי הם צודקים? הם צודקים כשיש
היפר-אינפלציה. כמו בגרמניה ב-1923.
יצא לו ווילהלם
בעשר בבוקר לשוק העבודה וכשחזר הביתה בשעה 12.00 עדיין מובטל, הוא גילה שמזוודת
העור בה שמר כמה מליוני מארקים לצורך קניית כיכר לחם, נגנבה. הגנב החכם רוקן את
תכולתה, כי המזוודה עצמה שווה יותר מכמה מליוני מארק.
זו תוצאה של
היפר-אינפלציה, הנמדדת באחוזים רבים בכל יום, אלפים בכל חודש.
אבל אינפלציה
שנתית של 5% למשל, היא בדיוק מה שכל מי שמתייחס לכלכלה באופן רציונלי ולא כאל
תיאולוגיה אורווליאנית (ארבע רגליים [כלומר נגד אינפלציה] טוב, שתי רגליים [כלומר
בעד אינפלציה] רע).
כי צמיחה בישראל
למשל, היא קודם כל הגידול השנתי הדמוגרפי (כ-2.5%)+ציפיות לשיפור חיים (לפחות 1%).
כל יעד אינפלציה של פחות מ-3.5% היא מדיניות ריסון מיותרת.
מסבירים לנו
כוהני 'הכלכלה-הנכונה' שאינפלציה היא נו-נו-נו-איחסה-פוי-לא-יפה, כי אינפלציה
פירושו אובדן ערך הכסף.
גאונים. אבל מה
עדיף?
א.כסף השומר על
ערכו אך שקשה לרכוש באמצעותו מוצרים ושירותים (שהם – ולא 'כסף' – הם מטרתה של
הפעולה הכלכלית) כי הם במחסור
ב.כסף שמפסיד
מערכו בכל שנה אפילו 10%, במציאות של כלכלה דינמית עתירת מוצרים, שירותים ותעסוקה?
שאלה רטורית. כל
מי שתומך ברצינות באפשרות הראשונה, הוא אחד משניים: סוציופת או רפה-שכל.
רפיון-שכל ניתן
לריפוי באמצעות לימוד.
סוציופתיות
בולמים רק באמצעים פוליטיים.