366-36 כוח השוויון בכלכלה
366 מלים על התיאוריה הכלכלית של אסתר אלכסנדר, שבימים אלו בערך מלאו 30 שנה לפרסום ספרה 'כוח השוויון בכלכלה'.
נקדים ונצביע על המסר שבכותרת: השוויון הכלכלי לדעת אלכסנדר הוא כוח כלכלי. לא 'רק' חברתי ולא 'רק' מוסרי אלא קודם כל כלכלי.
'כלכלי' במובן הקלאסי ולא במובן של מדע-סובייטי-חלופי (אותו החליף בדור האחרון מדע-ניאו-ליברלי חלופי בעיקר בתחומי מדעי הרוח והחברה. לשיחדש הזה קוראים 'נראטיב' וסימנו הברור הוא 'ביקורתיות' כפרקטיקה של לומר את ההפך ותמיד נגד 'הממסד').
ועוד משהו לאלו שנבהלים מהמלה 'שוויון'. אלכסנדר ידעה שאין ולא אמור להיות דבר כזה 'שוויון' מוחלט, ולו מהסיבה ששום דבר בחיים האנושיים – חוץ מהמוות – איננו 'מוחלט'.
אלכסנדר טענה שהואיל והכלכלה המודרנית נוטה להגדיל פערים, והואיל ומטרת הכלכלה היא לספק את צרכי האנשים באופן היציב ביותר (כל כלכלן קלאסי מדבר על חשיבות 'הצמיחה' ועל 'היציבות במשק'), הרי שתפקידה של המדינה הוא ליצור מנגנונים שישטיחו את עקומת הפער, כי פערים כלכליים גדולים מדי פוגעים ביציבות הכלכלית.
תרומתה הגדולה ביותר היא בהסבר שהציעה לתופעת הסטגפלציה – מצב של סטגנציה ואינפלציה, מצב לא צפוי ע"פי התיאוריה הקלאסית, שכן אינפלציה (סבירה) מעידה על תעסוקה מלאה, ואילו אבטלה היא עוד אינדיקציה לסטגנציה.
במקום ההסברים הקלושים שהוצעו (כמו למשל 'תיאוריית הציפיות' או 'משבר הנפט' וכיו"ב אגדות) הציעה אלכסנדר הסבר פשוט בתכלית: מקור הסטגפלציה הוא באינפלציה הנוצרת בכלכלת האלפיון העליון והאבטלה הנוצרת בכל העשירונים התחתונים.
ע"י פיצול המבט אל עבר שתי הכלכלות המתקיימות למעשה זו לצד זו, פיענחה אלכסנדר את התעלומה המוזרה. כיצד האלפיון יוצר אינפלציה? ע"י העלאה אינסופית של מחירי המוצרים והשירותים שהוא צורך: שעון ב-30אלף שח, שמלה ב-40אלףשח וכן הלאה.
ומאיפה הכסף? בדיוק: רווחי אינפלציה ורווחי הון. 10אלף שח לשעה, כל שעה, 365\7\24.
ובאותו הזמן בצד השני של המציאות: אותה אינפלציה מקטינה את כוח הקנייה של כל השאר. תגובת הממשלה לאינפלציה היא העלאת רבית שרק מקטינה את כוח הקנייה של כל השאר.
הירידה בגביית המס מביאה לקיצוצים בשירותים האזרחיים, מה ששוב מקטין את כוח הקנייה המצרפי ומגביר מיתון.
במקביל מפעיל האלפיון את כוחו הפוליטי לטובת הורדת מסים, בשם 'הצמיחה' כמובן, מה שמקטין את הכנסות המדינה, את ההשקעה הציבורית ואת כוח הקנייה של כל השאר.
והנה לנו 'שתי מדינות לשני עמים': מדינת רווחי הון לאלפיון, ומדינת 'אוי נגמר' לכל השאר.
הגדרת הבעיה היא גם הגדרת הפתרון: ניהול מדיניות של השוואת הכוח הכלכלי-חברתי. לא בשם ה'קומוניזם' אלא בשם הקיינסיאניזם הקלאסי.