366-34 סיבות לאופטימיות

366 מלים על אופטימיות זהירה באשר לסיכוי שהפעם, אחרי הקורונה, האסימון הניאו-ליברלי יפול ובמקומו תאומץ ותיושם הפרדיגמה הישנה-חדשה-חדשה של שיתוף פעולה לאומי ובינלאומי שפוי.

כדי להבין על מה ניתן לבסס אופטימיות, כדאי קודם להוכיח מדוע דווקא סביר יותר להיות פסימיים.

ראשית, למה לא. פסימיזם הוא קודם כל פטור ממאמץ.

שנית, כי מי שמקשיב לביבי פינת ברסימנטוב בחזקת באבד, מבין ששום דבר לא ישתנה גם אם שלושתם יעלמו כי מי שיחליף אותם חושב בדיוק אותו הדבר.

שלישית, כי מי שמשוטט ברשתות החברתיות מגלה שהאשפה הליברטריאנית לא רק שלא פונתה אלא שהיא מייצרת עוד מיצים מסריחים ופסולת משנה רעילה עוד יותר. כל מי שמעיז לערער על האמת המוחלטת של 'כוחות השוק' הוא במקרה הטוב 'קומוניסט'.

רביעית, כי אם המשבר הגדול האחרון – 2008 – לא רק שלא הביא לשינוי פרדיגמה אלא תיגמל את ייצרניה ומחרביה בוול-סטריט ב-7000 מליארד דולר ברבית של 0.25% ל-25 שנה, ולא פחות חשוב מכך: בהמשך רוח הגב של רוב העיתונות ורוב האקדמיה, אז למה שעכשיו ישתנה משהו.

ובכן, שלוש סיבות טובות להיות אופטימי: סביבתית, חברתית וכלכלית.

סביבתית – כי בניגוד ל2008, הנה עכשיו אפשר ממש לראות בשידור ישיר את הקשר בין השתוללות האדם בצריכה מופקרת לבין הטבע האומלל. או בעברית: צבועים ברמת גן, דוכיפת באשדוד.

חברתית – כי בניגוד ל2008, מסתבר שהפעם גם מי שיושב בגן של פינצי-קונטיני בלב-ליבה של רומא, בידו האחת קוויאר, בידו השנייה כרטיס פלטינום-פלטינום ושעון רולקס, ובחשבון הבנק 20 מליון דולר, אם הוא זקוק למכונת הנשמה כל שנותר לו הוא לעיין שוב בסיפור על מידאס.

כלכלית – כי בניגוד ל2008, הפעם לא 'רק' המעמד הבינוני והנמוך נכנס לחוסר ודאות, אלא כל המערכת.

האם כל זה אומר שינוי בהכרח? ממש לא. א-ב בהיסטוריה הוא שבגבולות ההכרח האנושיים (אי יכולתו לעוף, אי יכולתו להתקיים בלי מים, אי יכולתו להיות צעיר לנצח) הכל אפשרי.

אז למה להיות אופטימי?

ראשית, למה לא. אופטימיזם הוא הרי מתכון לבריאות טובה.

שנית, כי כל מי שבמקום להקשיב לשלושת המוסקטרים הנ"ל, לומד מעט היסטוריה, יודע ששום דבר לא נמשך לנצח, גם לא שלטון הטרור של מדינת האוצר.

שלישית, כי מי שמשוטט ברשתות החברתיות ונמנע מלהתווכח עם נשאי וירוס האשפה הליברטריאנית, רואה שהיא מלאה גם בגילויי סולידריות, גם בשאיפה כנה לראות שינוי, גם ברעיונות מצויינים.

רביעית, כי בניגוד למשבר של 2008 הפעם נפגע גם הרבביון-קיסריון. אין ספק שגם בו יש פה ושם אנשים הגונים.