366-29 פסח חירות ופוליטיקה של חירות

366 מלים על פסח, חירות, פוליטיקה ופוליטיקה של חירות.

פסח, חג החירות קודם כל. והאביב והמצות, אבל קודם כל חירות.

וכפי שרובנו לא יודעים שפסח בכלל זה שם של קרבן ואביב הוא שלב בהבשלת התבואה (שלב הגרעין הרך), ככה – ויותר גרוע בעצם – אף אחד מאיתנו לא יודע מה זה בדיוק חירות.

אבל אי-ידיעה היא מצב, ולא תירוץ, נקודת מוצא ולא שורה תחתונה.

מה הפתרון של חזלינו לאי-הידיעה על מהותה המדוייקת של החירות? בדיוק: המצווה לספר ביציאת מצרים.

ועוד אומרים לנו חזלינו, שבכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, כלומר מבית עבדים. יצא ממצרים אבל עדיין לא הגיע לארץ המובטחת של החירות.

מייקל וולצר כתב פעם ספר נפלא המתאר חלק מהתנועות הפוליטיות שנעו באופן פוליטי בדיוק על הדרך הזו שלעולם לא מסתיימת ולא יכולה להסתיים: הדרך מעבדות לחירות.

כי עבדות בכל דור נראית מעט אחרת, קל וחומר החירות. מה שהופך את כל העניין הזה ליחסי למדי. כי מבחינה חומרית גרידא, ברור שגדול הפרעונים שחי לפני אלפי שנים, היה שמח להנות ממזגן קטן אחד בחדר העבודה המהביל שלו.

ואף אחד מאלו המתלוננים בימינו שהם עובדים קשה, לא היה מחזיק מעמד יותר מעשר דקות באתר הבנייה של הפירמידות.

ואם בינואר האחרון עוד חשבנו על עלייה בשכר, הנה בחג החירות הזו אנו סופרים 25% מובטלים.

היחסיות הזו עשויה לשמש כבסיס לפוליטיקה א-פוליטית של ניהיליזם, אסקייפיזם ושאר צורות של פוסט-מודרניזם. משורה משחרר הנראטיב המשחרר, וממילא הכל בראש והדברים ידועים. או הטיפשות האנושית הגדולה ביותר שמתעקשת לחזור למרות הכל: 'כוחות השוק'.

אבל אותה יחסיות יכולה לשמש כבסיס לפוליטיקה פרוגרסיבית, וסימנה פשוט ביותר: היא נמדדת ביכולת של שואף-החירות לשתף פעולה עם כוחות פרוגרסיביים וגם עם כאלו שרק מדברים במונחים פרוגרסיבים, גם כדי לקיים בו את הכלל 'את פתח לו', וגם את 'ואתה הכהה את שיניו' וגם את 'מתוך שלא לשמה בא לשמה'.

היציאה מעבדות לחירות עוברת אם כך קודם כל ביכולת של השיח הציבורי להשתחרר מהשבלונות והדוגמות של מה שמכונה 'ימין' ו'שמאל'.

המשימה היא להשתחרר מ'ימין' שעל מנת להתחמק מדיון רציני בשאלות של מדיניות כלכלית ראוייה ונכונה צובע באדום כהה ומצחין כל רעיון של ניהול משתף ודמוקרטי ושל מדיניות ציבורית;

 ומ'שמאל' שעל מנת להתחמק מאחריות ציבורית מעדיף להסתגר במגדל השן של הטהרנות התלושה הדוחה על הסף כל שיתוף פעולה פוליטי-מעשי עם מי שאיננו עומד בכללי הטקס של המלים הנכונות.