366-5 גזענות

366 מלים על מה זה גזענות ומה זה לא. ברור שלכל אחד חופש ביטוי וכל אחד יכול לעשות שימוש בכל מלה כאוות נפשו. אבל אם תפקיד השפה בכלל והשיח הציבורי בפרט הוא החלפת דעות אם לשם הצגתן ברבים ואם לשם הסיכוי לשנות את דרכיו של הזולת ולשפר את החברה (כל אחד על פי המובן שהוא מייחס כמובן למשמעות המושג 'שיפור חברה', כי גם היטלר רצה 'לשפר את החברה' וגם חמאס וחיזבאללה רוצים זאת וגם משמרות המהפכה), אז ברור שכדאי שלמלים תהיה משמעות ברורה עד כמה שניתן.

בכלל ובפרט כשמדובר במלה חזקה כמו גזענות, שלהוציא שוליים ממש קיקיוניים כל אחד שמוטחת בו המלה הזו מרגיש כנאשם המחייב צידוק. במלים אחרות, נכון לעכשיו, רוב הישראלים היו רוצים לראות חברה שאין בה גזענות. יעד ראוי כמובן, אלא שהוא הושג כבר מזמן, כי בישראל תופעות הגזענות הן זניחות לחלוטין.

לא שאין בעיות, תודה לאדם ולאדמה יש ויש, אבל גזענות היא לא אחת מהן. ואם אני צודק – ולשיטתי אני תמיד צודק אחרת לא הייתי כותב את הדברים ואם אני טועה אשמח לדעת איפה ואיך – הרי שהשימוש הנפוץ במושג 'גזענות' לא רק שלא תורם לשיפור החברה הישראלית, אלא פוגע בה, כי בכל פעם שאומרים 'גזענות' ומתכוונים בעצם למשהו אחר, לא אומרים את 'המשהו האחר' ואז לא מצביעים על הבעיה האמיתית ואז ממילא לא מציעים לה פתרון. כי אם אתה חושב שיש לך שפעת ויש לך סרטן, אין טעם שתיקח אקמול, ולהפך.

אז מה זו גזענות. על מנת שזו תתקיים נחוצים להתקיים שלושה תנאים בו זמנית: האחד – יכולת זיהוי חיצונית ברורה של האדם כנגדו מופנית הגזענות (למשל צבע עור). השני – דירוג עקרוני של ההבדלים הללו במונחים של 'עליון' ו'נחות' (כי אם אני מזהה אדם בעל עור כהה ואני מקנא בו על שהוא יפה ממני הרי שהדירוג הוא חיובי ולא שלילי). השלישי – הכרזה על צעדים פוגעניים כנגד מי שלדעתי הוא בעל ערך נחות (כי אם על בסיס הבחנה חיצונית חברה מסויימת מחליטה לעשות אפלייה מתקנת הרי שמדובר בצעדים חיוביים לטובת מי שזיהיתי אותו כשונה).

ועכשיו קחו את שלושת התנאים הללו, ובידקו איפה יש בארץ גזענות. יש, אבל בשולי השוליים של השוליים. מה כן יש אתם שואלים? דם רע, דעות קדומות, בורות, טימטום, חוש הומור לא תמיד מוצלח (או כן, תלוי אם הבדיחה על העדה שלי או על העדה שלו), וכדומה. גזענות אבל אין כאן.