366-21 הקוסם מארץ עוץ, נעלי הכסף ומחיר האשראי
366
מלים על הקוסם מארץ עוץ. למה זה בכלל חשוב כרגע? קראו ותבינו בעצמכם, שמדובר במשל
פוליטי אקטואלי מאד.
הספר
ראה אור ב-1900, ורק בשנות ה-60' החלו לעמוד מחדש על משמעותו הפוליטית. ומדוע? כי
זו דרכה של ההיסטוריה הפוליטית... באותו אופן בו מוצג עדיין בימינו הברון רוטשילד כ'אבי
הישוב'(!!!) כשלמעשה הוא היה היריב הגדול ביותר של הרצל, ככה היו כאלו שלקחו את 'הקוסם
מארץ עוץ', והפכו אותו דרך הסרט מ-1939 לאגדת ילדים חביבה, ומאוחר יותר (ע"ע
אלטון ג'ון) לחלק מתעשיית הפנטזייה התלושה.
למרבה
השמחה, וכחלק מהתיקון האיטי שמבצע השיח הציבורי לפחות מ-2008 ובוודאי בימים אלו, ניתוח
פוליטי של 'הקוסם מארץ עוץ' אפשר לקרוא היום בויקיפדיה (ואל תאמינו למה שכתוב שם שפרנק
באום לא התעניין בפוליטיקה. הבל הבלים. זהו נסיון נואל הדומה לנסיון לעקור את שמעון
פרס מההיסטוריה הפוליטית שלנו, או את יגאל
אלון).
אבל
בערך בויקיפדיה חסר מרכיב אחד חשוב מאד (הערך תוקן אבל לא תמיד התיקונים נשמרים).
ובכן, בסרט מ-1939 דורותי נועלת נעליים אדומות, למרות
שבספר הנעליים הן בצבע כסף. זו איננה עובדה סתמית אם זוכרים את ההקשר בו נכתבו
הדברים: ארה"ב בסוף המאה ה-19.
השאלה
הגדולה ביותר אותו זמן, כמו בימינו, היתה שאלת המדיניות הכלכלית-חברתית. במסגרת
השאלה הזו תפסה מקום חשוב שאלת בסיס המטבע, כלומר כמה כסף נייר על הממשלה להדפיס.
לשאלה
הזו השלכות ישירות על מחיר האשראי: היצרנים והצרכנים מעוניינים במחיר אשראי נמוך,
בעוד שבעלי האשראי מעוניינים במחיר אשראי גבוה.
באותה
תקופה, השמרנים - בדרך כלל הרפובליקנים - טענו שיש להצמיד את כמות שטרות הנייר
שבמחזור לכמות הזהב שבמלאי. יריביהם - דמוקרטים בדרך כלל ו'פופוליסטים' (לפני
שהמושג הפוליטי הזה הפך למילת גנאי שלא בצדק), סברו שבסיס כמות הכסף חייב להיות
שילוב של זהב וכסף ('בימטליזם').
באום שהיה
בימטליסט, ניסה לומר באמצעות סיפורה של דורותי, שעל מנת שאמריקה 'תשוב הביתה' (and justice for all)
עליה פשוט להקיש בעקביה בנעלי הכסף.
אלא שעד
שהיא תבין זאת, היא תאלץ לצעוד ב'דרך הלבנים הצהובות' (הזהב) אל עיר האיזמרגד
(הירוק) שם יושב המניפולטור האדיר (הממשל בכלל והנשיא בפרט).
במושגי
ימינו, תומכי 'הזהב' רצו לרסן את המשק, ואילו ה'בימטליסטים' רצו להרחיבו. כאמור,
שאלת בסיס המטבע היא למעשה שאלת מחיר הכסף.
כשישראלי ממוצע מוציא כ-40% מהכנסתו רק
לצורך תשלומי רבית, ברור ש'הקוסם מארץ האוצר' מנצח, ולהפך: כשמחיר האשראי ירד, אפשר
סוף סוף לחזור הביתה. לרבים מאיתנו, הצעירים בעיקר, פשוטו כמשמעו.