366-13 יורשו של הבעש''ט, הרינ''ה נ''י
366
מלים (ועוד 164) על נבואת הערש של הרינ"ה, הרב יובל נח הררי נ"י. ערש
ואולי גם הרס או ארס, אבל בלי ספק ערש. השבוע נתן רבנו הררי ראיון
לאילנה דיין. נופת צופים כזו לא שמענו כבר זמן רב, בכלל ובפרט כשהשיח הציבורי
מזוהם בפוליטיקת משיכת החבל שמטרתה הקמת קואליציית מרכז-ימין יציבה יחסית, שמשום
מה זוכה לשם 'ממשלת אחדות'.
שיח הרינ"ה
עם דיין, הנחשבת למראיינת דגולה במחוזותינו, הוא מבחינה זו שירה צרופה. בכלל ובפרט
שהרינ"ה נשען על ההיסטוריה בבואו לסמן את הבעיות בהווה ואת האפשרויות לעתיד.
הרינ"ה
מוגדר בראיון "כהיסטוריון המצליח ביותר בימינו", ואם המדד הוא תרגומים
פרסומים מוזיאון אובמה ועל פי שמועות גם סדרת טלוויזיה, אכן הוא מצליח כמעט כמו הביטלס
שעברו כידוע את ישוע.
אבל אם
היסטוריון הוא עוד סוג של מדען שתפקידו לעשות בדיוק מה שדיין ביקשה מהרינ"ה –
הסבר מה קורה ומה האפשרויות – הרי שהרינ"ה הוא לא היסטוריון, אלא משהו אחר.
נביא? משורר? סטוריטלר? גם וגם וגם? מן
הסתם גם וגם וגם. ומכאן שהרינ"ה הוא מעצב דעת קהל בעל עוצמה גדולה במיוחד,
ומכאן שכדאי להקפיד להקשיב לו, למה שהוא אמר ולמה שהוא (שוב פעם) לא אמר.
בשתי
מלים מה הוא אמר? הטפת מוסר. בשתי מלים מה הוא לא אמר? היסטוריה פוליטית.
"אין
היסטוריה מחוץ לחברה ואין חברה מחוץ להיסטוריה" נהג לומר יהושע אריאלי,
היסטוריון גדול באמת שהיה כאן. לא רב מכר לא מוזיאון ולא טי-שרט, ובכל זאת,
היסטוריון.
ואם
אריאלי צודק – והוא צודק – היסטוריון חייב לגעת בחברה וכל חברה עוברת תהליכים
היסטוריים, ותהליכים היסטוריים הם תמיד, אבל תמיד ובכל מקרה, פוליטיים.
האם
הרינ"ה לא יודע את זה? לא סביר. כי אין ולא יכול להיות ויכוח על כשרונו
האדיר. אז אם הוא יודע מדוע לשווא נחפש בספריו מלה אחת על היסטוריה פוליטית? מדוע
בראיון אין ולו מלה אחת בנושא?
שאלה
טובה. דיין כנראה לא מצויידת בידע ובתובנות לשאול כאלו שאלות, כי הרינ"ה, מה
לעשות איש נעים ומקסים.
אבל נועם
וקסם הן לא תוכן אלא אופן. וכשניגשים לעמוד על תוכן דבריו של הרינ"ה, התמונה
המתקבלת עלובה למדי. "אנחנו האויב הגדול של עצמנו" אומר ההיסטוריון
המצליח ביותר בזמננו, ובכך שם על אותו מדף את היטלר ואת ויקטור פרנקל למשל, או את
גבלס ואת דה-גול.
המבט הזואולוגי
הזה על 'האדם' הוא שיר ערש כאמור. כולנו נשענים לאחור ואחרי שעות של ביבי פינת גנץ,
סוף סוף מתמוגגים ממתק השפתיים הזה.
אבל
'האדם' כאמור הוא גם היטלר וגם פרנקל, וגם כבוד הרינ"ה מתבקש לבחור צד.
הרינ"ה
מייחל לממשלה עולמית. כזו שתעשה סדר ותפתור את כל הקונפליקטים. HBO העלו אחת כזו על המסך: דיאנריז, שהתחילה את הקריירה בשחרור עבדים וסיימה
אותה בהירושימה.
ואם לא
ממשלה עולמית, אז 'שיתוף פעולה בינלאומי'. שוב. מי יקיים מצוות 'את פתח לו' ויסביר
לגדול ההיסטוריונים בימינו ש'שיתוף פעולה בינלאומי' הביא לפחו 80% מאזרחי ספרד, יוון, איטליה, פורטוגל
ובריטניה לתחושת אובדן דרך ועתיד? בוודאי לא דיין, לא כי היא לא מסוגלת, אלא כי
היא לא.
אז הנה
כבוד הרינ"ה: 'שיתוף פעולה בינלאומי' הוא אופן, לא תוכן. השאלה בימינו – ועל כך
עמדת יפה מאד – הוא לא האם 'שיתוף פעולה בינלאומי' אלא לאילו מטרות, על חשבון מי,
איך או בקיצור מה הפוליטיקה הדרושה לעולם טוב יותר.
הרינ"ה,
שהקפיד שלא להסביר בספרו הראשון מדוע אירופה נראית כפי שנראית לעומת המזה"ת,
ומדוע ישראל למשל היא אחת המדינות הבטוחות ביותר בעולם (התשובה: פוליטיקה), ממשיך
להרדים אותנו בשירי ערש, שעשויים לא עלינו להיות לשירי ארס והרס.