366-12 סוף הדמוקרטיה? על סגירת הכנסת ובתי המשפט

366 מלים על מצבה של הדמוקרטיה שלנו בהנתן 'סגירת' בתי המשפט ו'פיזור' הכנסת.

מאתמול מופץ טיעון לפיו במדינות רבות באירופה, נזקי המגיפה גדולים בהרבה מאשר אצלנו, והנה רק בישראל ביטלו את הכנסת וסגרו את בתי המשפט. מסקנה - נתניהו עלה שלב נוסף בדרכו להפיכת ישראל לטורקיה או רוסיה.

אמרנו לכם לפני הבחירות "או כחול-לבן או או ארדואן"? אמרנו ולא הקשבתם, והנה בא ארדוביבי נתנפוטין, סגר את בתי המשפט, פיזר את הכנסת, מעצים את הפאניקה,  ומשסה את השב"כ ב'נדבקים' כשברור שזה מבוא לגסטאפו.

תקלה קטנה מפריעה לתיזה הזו. מסתבר שלא רק בישראל בתי המשפט והפרלמנט פועלים במתכונת מותאמת-פנדמיה, וזה עוד לפני שמוסיפים למשוואה הלא שווה הזו את המשבר הפוליטי שיש בישראל שעל עצם קיומו אין ויכוח, אלא 'רק' על דרכי פתרונו.

על השאלה האם נתנביבי רוצה להיות מלך ישראל קשה לענות. על השאלה האם יש מאות אלפי ביבינים שבהחלט רוצים זאת, התשובה למרבה הצער חיובית. אבל השאלה החשובה באמת היא לא מה רוצים ביבינים, אלא מה הסיכוי שהצעדים הנזכרים אכן משמעותם בהכרח היא פוטיניזציה ארדוגנית של ישראל.

כנראה שהסיכוי לכך מאד נמוך. גם מסיבות תרבותיות-חברתיות וגם מסיבות פוליטיות-מפלגתיות.

התרבות של החברה הישראלית שונה בתכלית מזו של טורקיה או רוסיה. הצייתנות והמשמעת מהישראלי המצוי והלאה, והדברים ידועים לטוב (8200 וחקלאות) ולרע (ערסים ומושחתים).

במישור המפלגתי-פוליטי, עוד לפני שלוקחים בחשבון את כל מי שאוחז בעמדה ממלכתית כלשהיא ואיננו בכיס של נתניהו, סביר שלפחות בצמרת הליכוד ברור שנתניהו הגיע בשלב זה לסוף דרכו הפוליטית. מדובר בשבועות, חודשים או שנתיים לכל היותר. לא נעים, לא נורא. כפי שהישראלים למדו לגלות שיש חיים אחרי בן-גוריון, כך יגלו הביבינים שהשמש ממשיכה לזרוח גם אחרי העידן הנוכחי.

את סגירת בתי המשפט ופיזור הכנסת ניתן לפרש כארדואניזציה פוטיניסטית של הביב, אך דומה שנכון יותר להקפיד על השכל הישר ולהסתפק באפשרות המשעממת יחסית,  לפיה הכנסת תתכנס בשבוע הבא, יו"ר יוחלף (לא מיותר לציין כי חוק הכנסת קובע שיו"ר מוחלף רק לאחר השבעתה של ממשלה חדשה (נכון לאתמול עובדים על זה), ושבתי המשפט לא עובדים במתכונת מלאה אבל הם חיים וקיימים.

ולגבי העתיד? כמו כל אדם אחר, אני לא יודע כיצד הוא יראה. אבל כמו כל אדם אחר, אני יודע שהעתיד מושפע מהאופן בו אנו מתבוננים על ההווה ואם ההתבוננות על ההווה מבוססת על חוסר אמון מוחלט במערכת, אז אין ספק שזו נבואה שתגשים את עצמה, ולהפך.