366-1 ידע, סובייקטיביות ואובייקטיביות
366 מלים על ידע.
עובדה ראשונה, אולי החשובה ביותר. כמות הידע, בכל התחומים, מחקר החלל ועד לחקר הגנום, מהגדול ביותר ועד הקטן ביותר, נמצאת בנסיקה מתמדת שרק מתגברת והולכת, מאז שבני אדם, לא 'בני האדם', כלומר לא כולם, אלא חלק מהם, הבינו שהם לא יודעים הרבה.
החלוקה הזו בין בני אדם שיודעים שהם לא יודעים לבין כאלו שהם משוכנעים שהם יודעים הכל ממשיכה גם בימינו וממשיכה גם התופעה המשונה שבמקומות בהם יש רוב לכאלו שיודעים שהם לא יודעים הכל, כמות הידע המעשי והתיאורטי (שמבחינות חשובות הם בדיוק אותו הדבר. אף פעם לא מיותר לחזור על חוכמה חשובה מאד שאותה שמעתי מאילן גור זאב ז"ל שהוא בוודאי שמע ממישהו אחר: 'אין דבר מעשי יותר מתיאוריה טובה') גדולה לאין שיעור מאשר במקומות בהם חיים בני אדם שחושבים שהם יודעים כבר הכל.
לכאורה פרדוקס. אם בני אדם יודעים שהם לא יודעים אז איך זה שהם אלו שמצליחים להגיע ליותר ידע? בדיוק בשל כך. כי אם ידיעת אי-הידיעה היתה מובילה לפסיביות מהסוג המאפיין חברות אנושיות המבוססות על ההנחה שמנהיגיהן יודעים הכל, הרי שהלא-יודעים לא היו מגיעים לשום מקום. הספק המשתק היה משתק ומחסל אותם ואת החברות שלהם.
אלא שתכונה אנושית מהותית היא אקטיביות, ולמעשה מדובר בתכונה טבעית המאפיינת 'אפילו' יצורים ביולוגיים סטטיים לכאורה, כמו עצים ופטריות. האקטיביזם הזה שבמאה ה19 היו כאלו שכינו אותו 'ויטאליזם' ואחרים כינו אותו 'יצר הקיום', מהותי לכל האורגניזמים בטבע, כולל האדם.
ובכן, מצויד בידיעה שהוא לא יודע ומונע על ידי ויטאליזם או יצר קיום, החל האדם הלא-יודע במסע האינסופי שלו אל עבר הידע. ב-1622 ניסח רנה דיקארט את הדברים בספרו 'על המיתודה', שהגם שיש בו - כמו בכל פילוסופיה פרי עטם של האנשים שיודעים שהם לא יודעים (ודיקארט הוא אולי המפורסם ביותר ביניהם) – חורים לא מעטים, הוא נחשב לנקודת המוצא והבסיס לכל סוג של מדע, יישומי ו'תיאורטי' גם יחד.
אז איך זה עובד? עקרונית די פשוט. מצד אחד ניצב לו האדם הלא-יודע ומוטיבציה בוערת בקרבו לדעת. למה? או כי הוא רעב, או כי הוא פוחד, או כי הוא משועמם, או כי הוא אוהב להתחרות, או כי הוא רוצה להנהיג, או כי הוא רוצה לשתף. מצד שני ניצבות התופעות.
החיבור בין הסובייקט (האדם) לאובייקט (התופעות) נעשה באמצעות נסיונות חוזרים ונישנים למצוא הסברים, השלכות, השתמעויות ויישומים, ובתהליך הזה של 'תן וקח' בין הסובייקט לאובייקט, הולך ונצבר הידע.